מאמרים
ואיוקס - תור של תביעות משפטיות
בחברת התרופות האמריקאית מרק (Merck & Co) נשמו בשבוע שעבר לרווחה לרגע קט. הפרשיה המשפטית, שאיימה למוטט את החברה נעצרה בינתיים. בית משפט בניו-אורלינס פסק, שהחברה לא תצטרך לפצות את מדינת לואיזיאנה ב-20 מיליון דולר כפי שתבעה, עבור העלויות הכספיות שנגרמו לה בעקבות הוצאת התרופה ואיוקס (Vioxx) מהשוק ב-2004. אין ספק שמרק מסוגלת לשלם 20 מיליון דולר, אבל בהתחשב בתור התביעות שמשתרך מאחורי התביעה של לואיזיאנה, הסכנה ברורה ומיידית: מרק דיווחה לאחרונה לבורסה ש-13 מדינות בארה"ב תובעות ממנה בבתי המשפט החזר עבור מרשמי ואיוקס שסובסדו על ידן, ובנוסף להן הוגשו תביעות של חמש מדינות מחוץ לארה"ב ותביעה מטעם עיריית ניו-יורק. הסכום המצטבר של כל אלה עלול למוטט אפילו ענקית כמו מרק. זו הסיבה לעצבנות הרבה השוררת במסדרונות מרק, ולתגובות הנרגשות על פסק הדין המינורי, כמו זו של רון רוג'רס, דובר מרק, שאמר: "אנחנו שבעי רצון מהחלטת בית המשפט ומאמינים שהראיות מוכיחות, שמרק פעלה כנדרש וסימנה את ואיוקס לפי הנחיות רשות המזון והתרופות (FDA) ועל פי המידע המדעי שהיה קיים באותו זמן".
פרשת הוואיוקס היא אחת הנפילות הגדולות בתולדות התעשייה, נפילה קשה וכואבת, ומרק ממשיכה ללקק את הפצעים מהפרשה, שכאילו מסרבת להיעלם. כגודל ההתלהבות כך היה גודל האכזבה של הציבור. בתחילה זה נראה כתרופת פלא של ממש לדלקת פרקים ולכאבים מסוגים שונים, שהביאה להקלה מעוררת התפעלות בקרב רופאים ומטופלים. מכירות התרופה הרקיעו שחקים וב-2003 הגיעו לשיא של 2.5 מיליארד דולר. אבל ב-2004 הגיעה הנפילה הגדולה. מחקר שהתפרסם לא הותיר ספק: נטילת התרופה מגדילה כפליים את הסיכון למחלת לב ולשבץ מוחי. התרופה נעלמה מהשוק באחת. מרק, לעומת זאת, החלה בפרשה משפטית שטרם הסתיימה. סדרת התביעות המשפטיות נראתה כבלתי נגמרת: 16 תביעות משפטיות הוגשו בזו אחר זו, מתוכן זכו חמישה תובעים בסכומים גדולים. הבסיס לרבות מהתביעות היתה הטענה, שהתקבלה בבתי משפט רבים, שמנהלי מרק הסתירו מידע רפואי שחשף את הסיכונים הטמונים בשימוש בתרופה. כשהבינו במרק הבינו את גודל הנפילה, הם נאותו להקים קרן בהיקף 4.85 מיליארד דולר לפיצוי אלפי נפגעים. אבל זה לא מנע גל תביעות חדש, מצד המדינות ששילמו סכומי כסף למרק כסבסוד עבור תושביהן וכספן לא הוחזר למרות שהתרופות הוחזרו.
הדרך הטובה ביותר להתגבר על משבר היא, כידוע, לייצר חווייה מתקנת. ואכן, פרנסי מרק הושיבו את מיטב המדענים ואלה פיתחו כוכבת חדשה בעולם התרופות, תרוופת ארקוקסיה, המחליפה הנוצצת של הוואיוקס. רק כשהגיעה הארקוקסיה לאישור ה-FDA התברר כי מדובר בשיחזור של הטראומה: ה-FDA הודיעה שאינה מאשרת את התרופה. מי אמר שלסרטים הוליוודיים יש תמיד סוף טוב? אז בינתיים נמשכת במרק כוננות הספיגה, אבל ספק אם המשקיעים בבורסה יכולים לישון בשלווה. המנהלים של מרק לפחות יכולים ליהנות מכדורי שינה במחיר מוזל לעובדים.
שנלך לסרט או שניקח ליפיטור?
חברות התרופות הגדולות מגלגלות סכומי עתק מדי שנה. אם מתנתקים לרגע מההיבט הטיפולי של התרופה, הרי שלמוצר חדש בשוק, כמו לסרט חדש שמוציאה הוליווד, יש פוטנציאל להפוך להצלחה מסחרית מסחררת ולהכנסות של מיליארדי דולר בשנה. לא סתם קוראים לזה בענף הפרמצבטיקה "שובר קופות". קחו למשל את תרופת הליפיטור (Lipitor) להורדת כולסטרול. התרופה, מתוצרת פייזר (Pfizer), היא התרופה הנמכרת בעולם, שוברת קופות אמיתית עם מחזור מכירות של 11 מיליארד דולר ב-2009. רק לשם השוואה, כל שוברי הקופות גם יחד של תעשיית הקולנוע האמריקאי הכניסו ב-2009 רק 10.3 מיליארד דולר לאולפני ההפקה.
מצד שני כגודל ההצלחה, כך עלול להיות גם גודל הנפילה. עלות הפיתוח של תרופה שוברת קופות כזו עולה על מיליארד דולר. הנזקים הכספיים שעלולים להיגרם מכישלון של התרופה עלולים להכפיל, לשלש ולרבע את ההוצאות של החברה, ולפעמים אפילו לערער את קיומה, כמו שלמדו כמה חברות על בשרן. הפרשה הקשה מכולן היתה ללא ספק פרשת תרופת התאלידומיד, שפיתחה חברת כמי גרוננטהל (Chemie Grunenthal) הגרמנית בסוף שנות ה-50, ששימשה להקלת בחילות בוקר אצל נשים הרות והתגלתה כמי שגרמה למומים קשים בילודים אם נלקחה בחודשיים הראשונים להריון. מאז הפרשה ההיא נלמדו הלקחים וכיום הדרישות מחברות התרופות הן כה מחמירות שלעיתים עוברות שנים רבות עד לקבלת אישור לשיווק התרופה. ולמרות זה חוזרות חברות התרופות ונופלות עם תרופות חדשות שהן מבקשות להביא לשוק.
חברת רוש (Roche) למשל, ענקית התרופות השוויצרית, רק כעת מתחילה להבין את גודל הנפילה שגרמה לה התרופה שוברת הקופות שלה אקוטן (Accutane). התרופה, שנועדה לטיפול באקנה, יצאה לשוק עוד ב-1982 ומאז טופלו בה מיליוני בני אדם. אבל לאורך כל התקופה לא הפסיקו התלונות והתביעות של מטופלים על תופעות לוואי מגוונות, מדלקת השפתיים (Cheilitis) וגרב (אקזמה) ועד דלקת כיבית של המעי הגס (Ulcerative Colitis), פגמים מולדים בתינוקות, דיכאונות, התאבדויות ומה לא. לאחרונה הפסידה החברה בתביעה של מטופל בתרופה, ונאלצה לשלם לו יותר מ-25 מיליון דולר בשל מחלת המעיים הדלקתית (IBD - Inflammatory Bowel Disease) שלקה בה בעקבות השימוש בתרופה.
ההפסד הזה של רוש היה שיאה של סידרת תביעות משפטיות בעניין האקוטן, שרוש הפסידה בכולן ונאלצה לשלם סכום מצטבר של 56 מיליון דולר לתובעים. בכל המקרים הוכיחו התובעים שרוש לא הזהירה כנדרש מפני הסיכונים הכרוכים בשימוש בתרופה. גם רוש היא מסוג החברות שמסוגלות לשלם 56 מיליון דולר ולגמור עניין, רק שמספר התביעות האישיות שהוגשו נגדה עקב שימוש באקוטן עולה כבר על אלף, וזה לא עניין פשוט. ב-2009 הודיעה החברה על הפסקת ייצור התרופה בגלל העלויות הגבוהות הנגרמות לה מהתביעות.
התרופה Vanlev מתוצרת בריסטול-מאייר-סקוויב (Bristol-Myers Squibb) היא דוגמה מצערת נוספת. זו היתה תרופה מבטיחה לטיפול ביתר לחץ דם שהחברה קידמה בהתלהבות מוגזמת, אולי בגלל אובדן הבלעדיות שלה על תרופות להיט קודמות. התחזיות שהופרחו לגביה הרקיעו שחקים ודיברו על מכירות שנתיות של 3 מיליארד דולר ומעלה. אבל ב-2002 הגיעו תוצאות הניסויים האחרונים שהעלו ללא ספק שהתרופה גורמת להתנפחויות בגרון. התרופה נמחקה וכלל לא הגיעה לשוק. החברה אמנם לא נתבעה מלקוחות שטופלו בה אבל ב-2006 היא שילמה 185 מיליון דולר ליישוב תביעה משפטית של בעלי מניות, שטענו כי החברה הפיחה ציפיות מוגזמות.
הימים הקשים של פייזר
אפילו פייזר, חברת התרופות הגדולה בעולם, נכנסת לעיתים לחרדות קיומיות. למשל המועד המתקרב של תום הבלעדיות על תרופת הליפיטור שלה ב-2011. החברה השקיעה מיליארד דולר בפיתוח תרופה חדשה שנועדה להיות שוברת הקופות החדשה של פייזר: Torcetrapib. הניסויים הוכיחו כי התרופה מצליחה להעלות את רמת כולסטרול ה-HDL "הטוב" במטופלים והכל נראה אופטימי. אבל בישורת האחרונה הגיעו הבשורות הרעות: שיעור הנפטרים מבין המטופלים שקיבלו את התרופה עלה שיעור הנפטרים מבין נוטלי תרופת הפלאסיבו. התרופה הושלכה לפח והשקעת העתק ירדה לטימיון.
בכלל, ימים לא קלים עוברים על פייזר, כשכישלון רודף כישלון ושוברת הקופות הבאה עוד לא נראית בעין. כך למשל הריצה פייזר את תרופת figitumumab לטיפול בסרטן הריאה שנועד להאריך את חייהם של הלוקים במחלה. בדצמבר 2009 הופסק הניסוי בשלב III, לאחר שלא נמצא שהתרופה משפרת במשהו את שרידותם של המטופלים ומצער אף יותר – גרמה למותם של אחדים ממשתתפי הניסוי האומללים. במרץ נאלצה החברה להודיע על כישלון הניסוי בשלב III בתרופת Dimebon, תרופה לאלצהיימר שהציפיות לגביה הרקיעו שחקים. שותפתה לפיתוח התרופה, מדיביישן (Medivation) קרסה כליל בעקבות הכישלון.
צרה רודפת צרה אצל פייזר. ביוני השנה היא משכה מהמדפים את תרופת Mylotarg לטיפול בלוקמיה, עשר שנים לאחר שאושרה על ידי ה-FDA ויצאה לשוק וזאת לאחר שניסוי קליני מצא שיעור מקרי-מוות גבוה יותר בקרב המטופלים בתרופה לעומת אלה שלא טופלו באמצעותה. היא גם הפסיקה את פיתוח תרופת tanezumab, שנועדה לטיפול במחלת מפרקים ניוונית כרונית (osteoarthritis) בעקבות הנחייה של ה-FDA. התברר כי המחלה החמירה במטופלים שקיבלו את התרופה, ובעקבות זאת נאלצו לעבור ניתוחים להחלפת מפרקים. תרופות אחרות שהחברה כשלה בפיתוחן היו dalbavancin - אנטיביוטיקה לטיפול בעור, תרופת Sutent לטיפול בסרטן הכליות שנכשלה בניסויים לטיפול בסרטן הכבד ובסרטן השד, וגם תרופת remelimumab לטיפול במלאנומה, תרופת Fablyn לטיפול באוסטאופוריזיס בנשים בגיל הבלות, תרופת Indiplon לטיפול באינסומניה וכן התרופה הפסיכיאטרית asenapine.
בצנרת של פייזר 133 תרופות חדשות. מקור: פייזר
בצוק העיתים החברה פרסמה את "צנרת" הפיתוח שלה, שמעידה כי היא שוקדת על פיתוח תרופות רבות אחרות. דובר פייזר בארה"ב ריי קרינס, ציין: "מחקר ופיתוח בתחום הביו-רפואי הוא אחד התחומים בעלי הסיכון הגבוה ביותר והמאתגרים ביותר בעולם. הודעותינו האחרונות אכן ממחישות את הסיכונים והקשיים האינהרנטיים בעבודה עם מחלות מסובכות, אבל התרופות שנמצאות בצנרת מוכיחות את המחוייבות שלנו להתמקד במחלות בעדיפות גבוהה שבהן יש צורך טיפולי שלא בא על פתרונו."
אכזבה למטופלים הפוטנציאליים
פייזר, בגלל גודלה, אולי חשופה בצמרת יותר מחברות אחרות, אבל היא לא לבד כמובן. חברת באייר (Bayer) למשל, ניסתה את כוחה בפיתוח תרופה המתחרה בליפיטור, תרופת ה-Baycol שהראתה תוצאות מבטיחות ואף אושרה לשיווק על ידי ה-FDA. התחזיות כבר דיברו על מחזור מכירות של מיליארד דולר או אף יותר, בדיוק כשהגיעו תוצאות ניסויים נוספים שמצאו 52 מטופלים שנפטרו כתוצאה מתופעות לוואי של התרופה בכליות ובכבד. עוד תרופה מבטיחה שאיכזבה.
לפעמים גורמת האכזבה הצורבת לבעלי החברה ולמשקיעים במניותיה לשכוח את האכזבה הגדולה אף יותר – זו של ציבור המטופלים הפוטנציאלי של התרופה. מקרה מיוחד אכזבה קשור בתרופת Flibanserin מתוצרת בורינגר אינגלהיים (Boehringer Ingelheim). אם השם הזה אינו אומר לכם הרבה, כנראה שאינכם משתייכים לסקטור האוכלוסיה של נשים בגיל הבלות. התרופה התפרסמה כ"ויאגרה" הנשית, כדור ורוד שנועד להגביר את הדחף המיני של נשים, ששווי השוק שלו הוערך בכ-2 מיליארד דולר בשנה. לפני כמה ימים הודיע ה-FDA כי שני ניסויים בתרופה, אחד מהם הסתיים זה עתה, לא הצליחו להראות עלייה משמעותית בחשק המיני. אמנם 2400 הנשים, שהשתתפו במחקר, דיווחו על חוויות מספקות יותר מבחינה מינית, אך ה-FDA קבע כי מטרת המחקר היתה לבדוק אם יש עלייה כללית בחשק המיני ולא במה שכונה "אירוע מיני" בודד. מלבד זאת, הנשים שהשתתפו במחקר דיווחו על תופעות כמו דיכאון, התעלפויות וסחרחורת, שאולי בגיל ההתבגרות יכולות להיחשב כחלק מהתהליך המיני, אבל כנראה לא בגיל הבלות.
לרשות ה-FDA יש תפקיד מרכזי, לפעמים קשה להאמין עד כמה מרכזי. תשאלו את חברת איליי-לילי (Eli-Lilly) שפיתחה בששון ושמחה את תרופת Xigris במטרה לטפל באלח דם (ספסיס). התחזיות היו כבירות – מכירות של 2 מיליארד דולר לפחות מדי שנה – אבל האישור שניתן לתרופה על ידי ה-FDA הכיל כל כך הרבה אזהרות והגבלות שמכירות התרופה לא המריאו מעולם והיא נותרה תרופת שוליים. פלופ אמיתי.
גם יצרני המכשור הרפואי אינם פטורים מכשלונות מהדהדים. אחד המרתקים והמצערים היה כסא הגלגלים הרובוטי Ibot Mobility System, מתוצרת חברת Independence Technology, שפיתח ממציא הסגוויי דין קיימן. הכסא, שמבוסס על העקרונות הפיסיקליים של הסגווי, מסוגל לעלות במדרגות, להניף את הנכה לגובה ועוד תמרונים, שמאפשרים לנכים יכולות שעד כה רק חלמו עליהן. ב-2003 אושר האייבוט על ידי ה-FDA וגם נחתם הסכם לשיווק עולמי עם חברת ג'ונסון וג'ונסון. אלא שאז התברר כי קהל היעד העיקרי של הכסא, קרנות הבריאות ורשויות המימשל, לא מוכנים לשלם את המחיר המבוקש – 26 אלף דולר ליחידה, והמוצר פשוט נעלם מהשוק.
אכזבה בקנה מידה גדול הרבה יותר אפשר לייחס, ללא ספק, לכשלונו של משאף ה-Exubera של פייזר, כן, שוב פייזר. המשאף, שנועד למתן אינסולין לסוכרת מבוגרים מסוג 1 ו-2, הוא אמנם גדול ומסורבל אבל חוסך למטופלים שלוש זריקות אינסולין כואבות מדי יום. אחרי שנים ארוכות של ציפיה ואינספור נסיונות של חברות שונות, ולאחר שהשקיעה לא פחות מ־3.6 מיליארד דולר, הצליחה פייזר ב-2006 לקבל אישור FDA ולהוציא לשוק את המשאף, והאנק מק'קינל, יו"ר ומנכ"ל פייזר, פיזר הצהרות אודות "פריצת הדרך הגדולה והראשונה מסוגה" וכיוצא באלה. אבל אז נפוצו ידיעות על עליה בסיכון לסרטן הריאה עקב שימוש במכשיר ופייזר פשוט לא הצליחה למכור אותו. ב-2007 היא נאלצה להפסיק את מכירתו כליל.
הכשלונות של טבע
הנפילות הגדולות של החברות בעולם נראות תמיד יותר משעשעות מהנפילות של חברות ישראליות. כן, גם חברות שלנו אינן משוחררות מפאשלות והתקפלויות מפוארות, אם כי חייבים לציין שכל הכשלונות מתייחדים לשלב פיתוח התרופות וניסויין ולא לשלבים שלאחר קבלת האישור לשווק את התרופה. בשלב הנסויים, יהיה מי שיגיד, הכשלונות הם חלק מהמשחק. ובכל זאת, החברות מאוד אהבות לפרסם וליחצן כל בדל של הצלחה לאורך דרך הפיתוח הארוכה והקשה. אבל החלק במשחק, שבו הניסוי נכשל, הוא חלק פחות מיוחצן, ובמקרים של חברות שאינן מחוייבות בדיווח לבורסה, ההצלחה החזויה המסחררת פשוט נעלמת בקול דממה דקה.
חברת טבע, הענקית הבינלאומית הישראלית, שמורגלת בהצלחות מסחררות, גם היא נופלת לא פעם. בראיון בגלובס ב-2006 אמרה ד"ר אירית פנחסי, מי שהיתה סמנכ"לית מו"פ ייחודי גלובאלי בטבע: "אנחנו מאמינים שהחל מ-2010 נוכל להשיק בכל שנה מוצר מו"פ ייחודי חדש". המציאות טפחה על פניה של טבע. התרופה היחידה שעשויה להתווסף לקופקסון ולאזילקט, תרופות המקור של טבע, היא לקווינימוד (Laquinimod), מי שמוצגת כמחליפתה של הקופקסון לטיפול בטרשת נפוצה, והיא עדיין לא קיבלה אישור לשיווק של ה-FDA.
היעדר שוברי קופות נוספים של טבע נובע מסיבה פשוטה: כשלונות רבים בניסויים של תרופות חדשות. לא תמיד הכשלונות האלה מגיעות לידיעתנו. כל צעד של טבע אמנם זוכה לתשומת לב ולאינספור פרשנויות, בין השאר בגלל שכל צעד שלה מחוייב במדווח לבורסה, ובכל זאת תהליכי הפיתוח נשארים חסויים אלא אם כן הם מתגלים במקרה.
הכישלונות המסוקרים ביותר של טבע היו סביב נסיונותיה למצוא שימושים מורחבים לתרופת הקופקסון או במונחי עולם השיווק – למתוח את המותג "קופקסון". שעון החול של המגא-להיט של טבע הולך ואוזל: ב-2014 יפוג תוקף הפטנט של טבע והקולגות שלה מהעולם הגנרי כבר החלו לחגוג, כמו למשל מיילן האמריקנית שחתמה על הסכם עם נאטקו ההודית לשיווק הגרסה הגנרית שנאטקו מייצרת בארה"ב ומדינות נוספות. מי כמו טבע יכולה להבין אותם, שהרי טבע עצמה היתה ממהרת לייצר גירסה גנרית לתרופה עם מכירות שחצו את רף 2 מיליארד הדולר בשנה, אילמלא היה הקופקסון תרופה שלה עצמה. רק שבניגוד לתרופות הגנריות הרבות שלה, שההכנסות מכל אחת בנפרד אינה גבוהה ורווחיותן נמוכה, הקופקסון לבדה אחראית לכ-15% מההכנסות של טבע ולכ-20% מהרווחים.
מתוך כוונה להגדיל את תפוצת התרופה וגם כדי להרוויח עוד שלוש שנות פטנט על התווייה חדשה, החליטו בטבע לנסות את יעילותה של תרופת הקופקסון במינון כפול: 40 מ"ג במקום 20 מ"ג. הניסוי שכונה "פורטה" הראה פוטנציאל מצויין אבל כישלון מוחלט: לא היתה שום תועלת קלינית נוספת משימוש בכמות כפולה. בניגוד לפרסום תוצאות אלה לא התפרסם כישלון של הניסוי ההפוך: שימוש בנגזרת של הקופקסון – TV5010 – לטיפול בטרשת נפוצה במינון נמוך יותר מהמקובל. כישלון זה התפרסם רק בזכות עדות שנשמעו בבית המשפט במסגרת תביעה שניהלה חברת פרוניורון נגד טבע.
בניסוי נוסף ניסתה טבע לתת את תרופת הקופקסון באמצעות כדורים לבליעה במקום בהזרקה. הצלחת הניסוי במה שכונה "קופקסון אוראלי" היתה יכולה להזניק את טבע למעגלי מטופלים רחבים הרבה יותר. אבל הניסויים שנערכו בשנים 2000-2002 נכשלו. ישראל מקוב, מי שהיה אז מנכ"ל טבע, הסביר בראיון לדה-מרקר: "הכישלון שלנו בקופקסון האוראלי היה כישלון בולט. לפעמים צריך לקחת סיכון גדול כדי שבמקרה של הצלחה יגיע בום לא רגיל, וזה מה שעשינו שם כשהלכנו לפייז III מבלי לעשות פייז II. זה היה סיכון מחושב אבל חד פעמי, אנחנו לא ממליצים על זה כשיטת פיתוח". תחת הנחייתו של מקוב נמשכו הניסויים עוד חמש שנים לאחר מכן ובהוצאה רבה נוספת, ובשורה התחתונה: יוק. הקופקסון תמשיך להינתן בהזרקה בלבד.
טבע לא אמרה נואש וב-2006 ניסתה את הקופקסון להתוויות נוספות, בין השאר לטיפול במחלת ניוון השרירים ALS. גם ניסויים אלה נחלו כישלון חרוץ, אבל נילוו אליהם הפעם צלילים צורמים במיוחד. ידיעות שהתפרסמו בתקשורת גילו שטבע הסתירה תוצאות של ניסויים קודמים שנערכו בעכברים, אשר הראו שהתרופה מגבירה את התקדמות המחלה. משרד הבריאות הקים ועדת בדיקה לנושא, ומצא שטבע מנעה מידע מ-13 חולי ניוון שרירים שהשתתפו בניסוי בקופקסון על ALS. טבע חזרה על הניסיון להתוות תרופת טרשת נפוצה למחלת ניוון השרירים, כשערכה ניסויים גם בתרופת Talampanel, תרופה לטרשת נפוצה שפיתחה חברת איווקס אותה רכשה טבע ב-2006. במאי השנה דיווחה טבע שתוצאות הניסוי, שכלל 559 חולים נערך ב-25 מרכזים רפואיים בקנדה, ארה"ב אירופה וישראל, "לא ענו על הציפיות המוקדמות".
וזה לא הכל. ב-2003 נכשלה טבע בפיתוח תרופת Etilevodopa לטיפול במחלת הפרקינסון, תרופה שפותחה בשיתוף החברה הדנית לונדבק, ב-2007 נכשל סופית הניסוי בתרופת Elratide לטיפול בזאבת (לופוס), על בסיס מחקר של פרופ' עדנה מוזס ממכון ויצמן, והיו עוד. אז אחרי כל זה, אפשר להבין את החוכמה שהפגין אלי הורביץ כמנכ"ל צעיר של טבע, כשמיקד בשנות ה-80 את פעילות החברה בתרופות גנריות. שם יש רק הצלחות. לא שוברי קופות אבל הצלחות.
לא כדאי לקבל רושם מוטעה כאילו רק טבע נכשלת בניסויים בישראל. ההיפך הוא הנכון. מספר הכשלונות והאכזבות של חברות ישראליות יכול למלא עונת שידורים שלמה של טלהנובלה סוחטת דמעות. ממש כמו הדיווחים אודות מציאת סימני נפט, יש פער גדול בין התחזיות הדרמטיות שמופרחות בתחילה לבין ההודעות נכאות הרוח שמופיעות עם כישלון הניסויים.
הנפילה המיתולוגית של ענף הביוטכנולוגיה הישראל רשומה על שמו של ד"ר חיים אביב וחברת פארמוס. בסוף 2004 הודיעה החברה על כישלון הניסוי בתרופת דקסנבינול, שהגה פרופ' רפי משולם, ושנועדה לצמצם את הנזק הנגרם למוח בעקבות חבלות ראש קשות. האפשרות שתרופה כה מבטיחה לא תעמוד בציפיות נראתה לפני כן בלתי אפשרית כמעט. פארמוס נישאה על גלי התחזיות הורודות וגייסה סכומים גדולים ועובדים רבים אך בסיומן של 13 שנות פיתוח גרמה לאובדן של מאות מיליוני דולרים, כספי מדינה וכספים פרטיים, שהושקעו בה ולפיטורי עשרות עובדים ומדענים. בהמשך נכשלה החברה גם בפיתוח תרופת הקאנאבינור לטיפול בכאבים, עזבה את רחובות לטובת ניו-ג'רסי, הפסיקה להיסחר בנאסד"ק ומכרה חלק מהמוצרים שבפיתוחה לחברות אחרות.
חברה ישראלית נוספת, למודת סבל, היא אקס.טי.אל (XTL): החברה פיתחה בתחילת דרכה תרופה לטיפול בצהבת B (שכשלה מול דרישות ה-FDA) ותרופה נוספת לצהבת C (שכשלה בניסויים הקליניים). ב-2004 החליטה על שינוי כיוון ורכשה את הידע לפיתוח תרופת bicifadine לטיפול בכאבים עזים מחברת דוב (Dov Pharmaceutical) האמריקאית. הציפיות מהתרופה גיברו על היקפי מכירה של מיליארד דולר בשנה, אבל בסוף 2008 העלו הניסויים שאין הבדל ברמת הכאב שחשו המטופלים לעומת תרופת הפלאסבו. התרופה נגנזה. XTL קרסה ב-97% ופיטרה את מרבית עובדיה. מאוחר יותר גם החליפה את הנהלתה והתמזגה עם חברת ביו-גל במסגרת עסקה שבה רכשה תרופה חדשה בשלבי פיתוח, לטיפול במיאלומה נפוצה.
כישלון מהדהד נוסף היה לחברת קריקס, שבמרץ 2008 קרסה ב-90% לאחר שהודיעה על כישלון בניסוי בשלב III בתרופת solonex לטיפול במחלת כליות אצל חולי סוכרת. בעקבות זאת פיטרה החברה את מרבית עובדיה וקיצצה בתוכניות הפיתוח. והיו עוד, בשפע. ביולי 2009 הודיעה חברת אוביקיור מקבוצת ביולייט על כישלון בניסוי שלב II בתרופת היסטלין לטיפול בהשמנת יתר בנשים בגיל הפוריות. בסוף 2009 הודיעה אקסלנז (Exalenz Bioscience) של מורי ארקין כי נכשלה בניסוי קליני שלב III בפיתוח מכשיר ה-BreathID לבדיקת נזק בכבד. המכשיר לא הראה יתרון על בדיקה באמצעות ביופסיה.
כישלון שסופו רע ומר נרשם לחברת אפיקס (Epix) הישראלית. ב-2006 היא רכשה ב-90 מיליון דולר את חברת פרדיקס (Predix) הישראלית, שנמצאה בתהליכי ניסוי של תרופות שונות לטיפול באלצהיימר, בחרדה ובדיכאון, ביתר לחץ דם בריאות ולטיפול בהשמנה, והאופוריה חגגה. אבל ב-2008 נכשלה תרופת הדגל שלה – PRX-00023 לטיפול בחרדה ובדיכאון – בניסויים קלינים בשלב III והחברה איבדה 50% מערכה בבורסה. שלב הדפרסיה היה קצר ואז שוב חזרה המאניה, כשגלקסו-סמית'-קליין (GSK) חתמה עם אפיקס על הסכם שת"פ לפיתוח תרופות ובראשן תרופת ה-PRX-03140 למחלת האלצהיימר והתחייבה לשלם 35 מיליון דולר בשלב ראשון ועד 1.2 מיליארד דולר בהמשך. אבל אז שוב שקעה החברה האומללה כשענקית התרופות החליטה לרדת מהעניין. ב-2009 אפיקס פשטה את הרגל ונסגרה ופיתוח התרופה לאלצהיימר נמכר לחברת ננותרפויטיקס (Nanotherapeutics) האמריקנית.
לעומת אלה, אפשר ללמוד איך להיכשל בגדול ולצאת מזה מחוזקים מחברת כן פייט (Can-Fite) של פרופ' פנינה פישמן. הרבה ציפיות היו מתרופת הדגל של החברה, cf101, שנועדה לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית. הציפיות האלה התאדו באחת, כשהודיעה החברה בשנה שעברה על כשלון בניסוי קליני שלב II. מניית החברה צנחה ב-50% במחזור גבוה. אבל פישמן מיהרה להסביר כי התוצאות רק מחזקות את החברה בדרך הנכונה לפיתוח התוויות אחרות. היום כן פייט נמצאת בניסויים של אותה תרופה למחלת הגלאוקומה ולסינדרום העין היבשה, והציפיות שוב מרקיעות שחקים ושוב שווקים עתירי מיליארדים מחכים להיפתח והכל אם רק תצליח להוכיח שהתרופה עובדת.
אז אולי זה סוד הקסם, והמתכון להצלחה: ליפול ולקום מחוזקים, וליפול ולהתחזק עוד יותר ואם נכונה הסטטיסטיקה של אחד מחמישה נסיונות מצליח, אז רק צריך אורך נשימה מספיק או ארבעה קולגות שנכשלו.
כל הכבוד על הכתבה המושקעת !
אחת היותר טובות שקראתי בתחום הביוטק.
אורי שני
תענוג צרוף של ידע. תודה.
כתבה מאלפת ומעניינת!