מחזרים אחר החברות הישראליות

20 בינואר 2010 מאת: טל שחף  הדפסת מאמר 3 תגובות

שוק הביוטק הישראלי רוחש פעילות של חברות זרות, אבל כולם מחפשים בדיוק את אותו הדבר: רעיונות מבריקים ומוכחים, מוכנים לתחילת שיווק. ואילו החברות הישראליות, שמתקשות להגיע לשוק בעצמן, מחכות לאביר על הסוס הלבן. רומן עם סוף טוב?

אם מחפשים סממנים להתאוששות בתעשיית הביומד הישראלית, אפשר למצוא אותם בפעילות הרוחשת סביב היזמים והסטרטאפים בתחום. דומה, שאיש כבר אינו מצפה מחברה ישראלית לפתח מוצר, לקבל את האישורים הנדרשים ולמכור אותו בעולם. תחום מדעי החיים בישראל מודל 2010 נדחק בחזרה אל עולם המדעים בלבד. את העסקים מישהו אחר כבר יעשה.

חברות ביוטכנולוגיה ישראליות במוקד תשומת הלב

אפשר לראות את המגמה הזו בהתרחשות, כשחברות הפרמצבטיקה הגדולות מגיעות לכאן בזו אחר זו, כדי לאתר פיתוחים חדשים או מחקרים שיום אחד עשויים להניב הכנסות נאות. ממש בימים אלה הודיעה ענקית התרופות השוויצרית רוש (Roche) על כניסתה להשקעה של 750 אלף דולר בשלוש חברות ישראליות  – Biovent, siRNA ו-SRBI. מדוע צריכה רוש, שנסחרת לפי שווי של 150 מיליארד דולר, להשקיע מעות קטנות בחברות ישראליות? את התשובה אפשר למצוא בחוזה שחתמה עימן, המעניק לה זכות ראשונים לקבלת הרישיון לשיווק התרופות שיפתחו החברות. אם זה יצליח, רוש תהיה שם כדי למנף את ההצלחה כמו שעשתה לא פעם.

רוש כמובן אינה יחידה. ענקיות פארמה רבות מגיעות לישראל כדי לתור אחר מיטב פיתוחי הביוטכנולוגיה והמכשור הרפואי. זו תופעה, שלא תמיד נותנים עליה את הדעת: החברות הגדולות מתקשות להפיק רעיונות מבריקים בעולם התרופות המודרני, ההוצאות שלהן על פיתוחים בתוך החברה מרקיעות לשחקים והוספת תחומי פיתוח חדשים הולכת ונעשית קשה. הפיתרון הזמין והיעיל ביותר הוא לאתר פיתוחים מוצלחים בחברות קטנות ולקנות אותם בשלב שבו כבר הוכח הפוטנציאל שלהן. ישראל היא כנראה המקום בו נקל למצוא חברות כאלה.

פיתוחים מתוחכמים

בעל פירמת הקניין הרוחני לוצאטו ולוצאטו, ד"ר כפיר לוצאטו, רואה בתופעה הזו "מיקור חוץ", אאוטסורסינג של משאבי הפיתוח של החברות הגדולות, אשר לדבריו הפך למגמה דומיננטית בחמש השנים האחרונות שהיקפה בארה"ב לבד מוערך בכ-12 מיליארד דולר. בהרצאה שנשא בכנס "ביומד 2009" אמר כי המגמה הזו תביא לסגירה של חלק מיחידות המחקר הבסיסי בחברות התרופות הגדולות. "כיום מרבית חברות הפארמה עומדות בקצה גבול היכולת המחקרית שלהן ואינן יכולות להרחיב את יחידות המחקר שלהן, דבר הדורש שכירת כוח אדם מקצועי נוסף, מעבדות וציוד משוכלל ומכאן הצורך הגובר במיקור-חוץ."

לוצאטו מסביר את ההתעניינות הגוברת בפיתוחים הישראלים דווקא בכך, שהחברות מחפשות בעיקר פיתוחים ביוטכנולוגיים מתוחכמים. בניגוד למוצרים המסורתיים המוצרים הביוטכנולוגיים קשים יותר להעתקה וגם אם הם יקרים יותר לפיתוח, הרי שההכנסות מהן גבוהות הרבה יותר. לדבריו,  היקפי המכירות של עשרות תרופות ביוטכנולוגיות בעולם חצו את רף מיליארד הדולר לתרופה.

המעבר להודו

תופעת מיקור החוץ בעולם התרופות אינה תופעה חדשה, אבל התנופה של המגמה הזו החלה עם עלייתה בשנים האחרונות של הודו, כמרכז עולמי למיקור חוץ בתחום התרופות. חברות בינלאומיות כמו פייזר, גלאקסו-סמיתקליין ונובארטיס החלו להעביר עבודות בתחומים שונים להודו, גם כדרך להפחית את העלויות וגם כדרך להאצת תהליכים.

ענף מיקור החוץ בהודו הוא אחד הענפים המרכזיים של הכלכלה ההודית. רבות מחברות המחשבים, התוכנה והשירותים מארה"ב ומאירופה כבר נמצאות שם – אמריקן אקספרס, ספרינט, סיטיבנק, יבמ, אמזון, אמריקה און ליין, אמדוקס ועוד ועוד. החברות מעבירות פעילויות שונות לביצוע בהודו, בראש ובראשונה פיתוח תוכנה ורכיבים אלקטרוניים אבל גם מערכי שירות לקוחות גדולים. המדינה הענקית יכולה להציע לחברות האלה כוח אדם מקצועי ומיומן בעלויות נמוכות להפליא ועם נכונות לעבודה מאומצת. ערים כמו בנגאלור והיידרבד הפכו למרכזי הייטק מודרניים. ככל שעלויות התקשורת הבינלאומית ירדו, כך עלה היקף השימוש במרכזי מיקור חוץ בהודו.

על רקע זה מעניין נסיונה של חברת ד"ר רדיס (Dr. Reddy's) להכות שורשים בתעשיית הביומד הישראלית. חברת התרופות הגדולה בהודו, שכבר זכתה לכינוי "טבע ההודית", מגלגלת כ-1.5 מיליארד דולר בשנה ומנהלת מפעלי ייצור בהודו אבל גם באירופה ובארה"ב. מזה זמן מנסים ברדיס להציע לחברות ישראליות שירותי מיקור החוץ של תהליכי פיתוח וייצור של תרופות ורכיבים (CMC), מכמויות קטנות של גרמים לניסויים פרה-קליניים ועד טונות. אבל במקביל לזה מציעה החברה מסלול מימון, שבו ד"ר רדיס, כמו אחיותיה הגדולה מאירופה וארה"ב, משלמת לחברות ישראליות תמורת זכויות הפצת התרופה. דוגמה לכך אפשר לראות בהסכם שנחתם ב-2007 בינה לבין חברת התרופות הישראלית פואמיקס (Foamix) לפיתוח תרופה לפסוריאזיס, שבמסגרתו ד"ר רדיס היא זו ששילמה סכום ראשוני של מספר מיליוני דולרים, לפואמיקס ולא ההיפך.

נציג דר" רדיס, רוטוראז' קולקארני, שהגיע בשנה האחרונה לישראל, לא הפסיק להתפעל מהיכולות שגילה כאן ואמר: "ישראל היא אחד ממרכזי החדשנות, בתחום הפארמה, הצומחים ביותר בעולם."  בדר"ר רדיס אומרים שלמרות החדשנות המתפרצת בישראל, לחברות הישראליות אין די מימון ולא קיימת יכולת ייצור מספיקה, וכאן משלבת ההצעה שלהם לאאטסורסינג של המקטעים האלה בתהליך.

מחסור במזומנים

יוסי בורנשטיין, מנכ"ל קבוצת שייזים, ליווה את מאמציה של ד"ר רדיס, שלא זכו להצלחה מסחררת. למרבה ההפתעה, כך התברר, העלויות של הייצור בהודו כבר אינן כה זולות לעומת המערב, מה שמשאיר את החברות הישראליות עם העדפתן הברורה לארה"ב ואירופה.

בורנשטיין אומר, כי ניתוח המצב בתעשיית מדעי החיים מעלה בבירור שחברות הסטרטאפ זקוקות ליד מסייעת כדי לאפשר להן להגיע לשוק. כמענה לכך הוא הקים את חברת (LSA Life Science Accelerator), שמייצגת חברות שירותים בינלאומיות במקטעים השונים הנדרשים בשלושת תחומי  הביומד  - ביו, פארמה ומכשור רפואי – לאורך פיתוח מוצר. "בתור יזם ראיתי צורך לגשר על הפער בין הידע הטכנולוגי לבין הגעה לשוק של הטכנולוגיות," אומר בורנשטיין, "הפיתוח הוא תהליך מסובך, למנהלים לא תמיד יש את הניסיון הדרוש, וגם הכסף לא תמיד זמין".

בורנשטיין אומר כי הריצה של החברות הישראליות אל השוק האמריקאי והאירופאי לא תמיד מוצדקת. "זה נכון שיש שם קשרים ומכירים את השוק, אבל תוך כך החברות מזניחות את השוק היפני, שמהווה את הכלכלה השניה הגדולה בעולם". LSA פועלת כעת כדי להנגיש את השוק היפני לחברות הביומד הישראליות ולהיפך, לחשוף את היכולות הישראליות בפני החברות היפניות ולהערכת בורנשטיין התוצאות בהחלט מבטיחות.

הצד הישראלי

מול התחרות על חסדיהן של החברות הישראליות מצד חברות בינלאומיות מארה"ב, אירופה הודו ויפן, קיים גם מתחרה ישראלי בדמות נקסטר כמפארמה (Nextar Chempharma Solutions) שבבעלות אמינולאב , שרכשה ב-2007 את מתקן הפיתוח והייצור של חברת פארמוס והיא מפעילה אותו כשירות במיקור חוץ משלב האנליזה ועד הייצור לניסויים קליניים. רפי ברקן, מנכ"ל אמינולאב, אמר אז: "זה פרויקט לאומי שקם מבלי שהמדינה נתנה שקל". ואכן מאז מגלגלת החברה מחזור פעילות של מיליוני שקל בשנה ועד כה סיפקה שירותי מיקור-חוץ ליותר ממאה חברות ישראליות ואף למספר חברות מארה"ב.

גם חברת Smart Assays הישראלית מעניקה שירותי מיקור חוץ לחברות ישראליות, אם כי במקטע אחר של הפיתוח, מקטע פיתוח התבחינים לגילוי תרופות.  ד"ר רפי מאיר, מנכ"ל החברה, אומר כי התחום נעשה כה מורכב עד שגם חברות גדולות מתקשות לעיתים להשלים את פיתוח התבחינים ומעדיפות להוציא את העבודה למיקור חוץ. "בעידן הפוסט-גנומי החוקרים מנסים לשייך תרופה או כימיה מסוימת לחלבון, ממש כמו מפתח למנעול. וכאן אנחנו נכנסים. הרבה חברות, שיש להן מוצרים מתוחכמים בתחום התרופות הביולוגיות, מתקשים לפתח תבחינים ליעילות שלהן."

האם הדרך הנכונה לחברות הישראליות היא לבנות את כל היכולות בתוך החברה או לשלם תמורת שירותי מיקור חוץ של חברות מתמחות? קשה לתת תשובה חד משמעית, במיוחד כשמימדי תעשיית מיקור החוץ הולכים ומתרחבים בעולם כולו. אז אולי יעבור עוד זמן מה עד שתקום פה חברת טבע שניה, אבל בינתיים היקף התעשייה הישראלית הולך וגדל, ואיתו מחזורי המכירות והיכולת להעסיק עובדים. וזו בשורה מעודדת בפני עצמה.