מאמרים
ד"ר בני זאבי, שותף מנהל ב Tamir Fishman Ventures DFJ ויו"ר ועדת מדעי החיים בארגון קרנות הון הסיכון מאמין שהעשור הבא יכול להיות עשור של פריצה לחברות ישראליות רבות במדעי החיים. כל זאת, אם רק יגיע המימון בכמות מספקת.
במשך שנים כיהן ד"ר זאבי כמנהל מחלקת צנתור לילדים בבית חולים שניידר לילדים, וכעמית ורופא בכיר במחלקה לקרדיולוגית ילדים בבית החולים לילדים בבוסטון, בבית הספר לרפואה בהרווארד. ללא ספק, רקורד מקצועי מרשים, אבל זאבי לא הסתפק בכך. במקביל, יעץ לחברות בתחום מדעי החיים ולקרנות הון סיכון, והיה מעורב בפיתוח של מכשור רפואי בתחומים מגוונים, כמו גם הביא והטמיע בארץ טכניקות לטיפולים חדשניים בילדים עם מומי לב מולדים. לפני 11 שנה, בשיא הקריירה, החליט ד"ר בני זאבי שהוא מחפש שינוי.
"החלטתי שהספקתי הרבה יחסית לגילי ושכעת אני רוצה לעשות משהו אחר", הוא נזכר. החלטה זו הביאה לכניסתו של זאבי לעולם ההיי-טק והסטארט-אפים: זאבי עבר לתפקיד של סמנכ"ל פיתוח עסקי ומנהל רפואי בחברת Card Guard וכן כיו"ר הדירקטוריון המדעי המייעץ של החברה.
"בהמשך, ב-2003, כשקרן ההון סיכון תמיר פישמן רצתה להיכנס לתחום מדעי החיים, הם פנו אלי וכך התחלתי את תפקידי בקרן". היום זאבי הוא שותף מנהל ב DFJ תמיר פישמן הון סיכון ואחראי לכל השקעות מדעי החיים והקלינטק בקרן.
תעשייה קטנה וצעירה
תחום מדעי החיים תופס כ-20-25% מנתח ההשקעות של DFJ תמיר פישמן הון סיכון, וממצב אותה כאחת הקרנות הבולטות בתחום בישראל. בין החברות שאנו מושקעים בהן נמצאות MGVS Ltd, KAIIMA ועוד.
מהי אסטרטגיית ההשקעות שלכם?
"ראשית, אנחנו אוהבים טכנולוגיות פורצות דרך וחדשניות. הראשוניות הזו אמנם מסוכנת יותר, אבל יכולה להביא למהפכות במידה ותצליח ולהצלחה גדולה לחברה ולקרן.
"שנית, אנחנו משקיעים באנשים. בוחרים חברה לפי יזמיה או מנהליה. בדרך כלל לא נשקיע בחברה שאין לה צוות ניהולי ויזמים איכותיים.
"מבחינת סוג הפיתוחים המועדף עלינו, אנחנו מעדיפים להשקיע במוצרים טיפוליים, לרוב כאלה שכבר עברו את השלב הראשוני של הוכחת ההיתכנות".
איך היית מתאר את המצב בשוק מדעי החיים כיום?
"ישראל עומדת בפני עשור של פריצה בתחום. מה שמאפיין את שוק מדעי החיים, בניגוד לתקשורת שבה יש אופנות וטרנדים ויש מוצרים ש'תופסים' ומוצרים שלא – חולים תמיד יש! תמיד קיים הצורך בפתרון טוב יותר לחולה והצורך הזה לעולם יישאר.
"רמת הרפואה, המחקר והיזמות בישראל היא מהגבוהות בעולם: שליש מהפרסומים המדעיים שיוצאים מישראל קשורים לתחום מדעי החיים, ואנחנו ממוקמים במקום הראשון בפטנטים לתחום המכשור הרפואי ובמקום השישי בתחום הביוטכנולוגיה.
"בארץ יש גם תשתית מעולה שלא קיימת במקומות אחרים. קיימות היום 24 חממות מופרטות, במימון של הממשלה וגופים פרטיים, ו-60% מהחברות בהן פועלות בתחום מדעי החיים. בארץ גם קיימת תמיכה רבה של המדען הראשי בחברות.
"עם זאת, התעשייה בארץ היא תעשייה קטנה וצעירה ועומדת כיום במקום שבו עמדה תעשיית התקשורת לפני כחמש עשרה שנה. לאחר יותר מעשור של הבשלה ראשונית ממחקר אקדמאי לפיתוח מוצרים תעשיית מדעי החיים נמצאית בעמדת פריצה להצלחה. בישראל כ 700 חברות מדעי החיים, כאשר 80% מתוכן נוסדו ב-7-8 השנים האחרונות. כיון שתהליך הפיתוח של מוצרים בתחום ממושך וארוך, החברות עדיין לא בשלו ועדיין עומדות לפני הפריצה. אם יהיה מימון עבורן – העשור הבא יהיה עבורן עשור של פריצה משמעותית".
שגשוג התעשייה יתבטא בפיתוח ומסחור של טכנולוגיות מהפכניות ומובילות, בניית חברות בינוניות וגדולות, חיזוק המובילות העולמית כפי שהוכחה בעבר מספר רב של פעמים והתעשייה תהווה מנוע צמיחה למשק הישראלי.
מה בעצם מעכב הזרמה מסיבית יותר של מימון לתעשיית מדעי החיים המקומית?
"בעולם, משקיעות בתעשיית מדעי החיים בדרך כלל קרנות הון סיכון גדולות, תאגידים מתחום הפארמה או המכשור הרפואי וכן השוק הציבורי (הנפקות). לעומת זאת, בישראל, חברות הפארמה הבינלאומיות, פרט לחברת טבע, אינן משקיעות בתחום כמעט בכלל. התוצאה כיום היא, שיש מחסור חמור במימון לסקטור הזה. בקרנות ההון סיכון יש רק כ-200-300 מיליון דולר לשנתיים-שלוש הבאות וזה מעט מאוד. המחסור הזה מעמיד בסכנה חברות שעשויות להצליח ורעיונות טובים נוספים, עוד לפני שבשלו ויצאו לאור.
"כולנו תומכים ביוזמה של הממשלה להקים קרן ייעודית שתשקיע כ-250 מיליון שקל במיזמי ביוטכנולוגיה, אולם זה עדיין לא פתרון מספק ויש לעשות עוד.
"בשווקים האחרים, כמו תקשורת, תוכנה או קלינטק, משקיעות קרנות אמריקאיות גדולות, אך הן אינן פועלות בארץ במידה משמעותית בתחום מדעי החיים. המטרה, כפי שאני רואה אותה, היא להביא את הקרנות והחברות הללו לישראל. יש לעורר אצלן את המודעות לנושא, אבל גם להיות סבלניים ולנהל דיאלוג עד שיכירו בפוטנציאל הגלום בתעשייה פה".
האם הבעיה היא כספית בלבד?
"לא רק. חסרה בישראל גם תשתית פרה-קלינית לניסויים בחיות ולבדיקות מעבדתיות. החברות נאלצות היום לערוך את הניסויים בחו"ל, מה שמייקר את התהליך. גם הניסויים הקליניים עצמם, בבני אדם, מתבצעים בחו"ל במקום בארץ וחבל. הסיבה היא, שבישראל לוקח זמן רב מדי לאשר ניסוי קליני, בגלל בעיות כמו היעדר כוח אדם ובירוקרטיה. כך שוב מתבזבז כסף רב – כולל כספי המדען הראשי – על הוצאת ניסויים לחו"ל". יש גם לטפל בנושא ההגנה על הקניין הרוחני.
בעיה מוכרת וכאובה נוספת בתחום מדעי החיים בארץ היא המחסור במנהלים טובים ומנוסים. בתחום הזה, יוזמה אישית של ד"ר זאבי היא קורס הכשרה למנהלים בתחום מדעי החיים, בבי"ס למנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב בשיתוף עם מכון לה"ב. "בעיית הניהול נובעת, בין השאר, מהיעדר מסגרת שתיתן הכשרה למנהלים בתחום", הוא מסביר. "הידע שדרוש למנהל בתעשייה הזו שונה ורב מזה הדרוש לניהול בכל תחום אחר. לא מספיק ידע פיננסי ותפעולי אלא יש גם צורך בידע קליני, רגולטורי, מידע על תחום הביטוח ועל מודלים עסקיים אופייניים ועוד".
"לכן, להרצאות בקורס גייסתי את השורה הראשונה של המומחים בתחום בעולם, ובייחוד בארה"ב: מנהלים בכירים בתעשייה, בכירים מה-FDA ומהתחום המשפטי, תחום הביטוח והפטנטים ועוד. מדובר בקורס שלקח זמן רב לבנות והוא כבר מתנהל מזה שלושה מחזורים. הייתי מייעץ למנהלים בתחילת דרכם לעבור כמה שיותר הכשרות ניהוליות".
כבר לא תרופה אחת לכולם
מזווית הראייה שלך, לאילו טרנדים או כיוונים טכנולוגיים הולכת התעשייה?
"בעתיד נראה יותר מוצרים משולבים, מה שנקרא convergence products=combinational product , למשל מכשיר המשלב תרופה או מוצר שהוא גם דיאגנוסטי וגם תרפויטי. הרפואה גם תלך ותהפוך להיות יותר מותאמת אישית: יערכו יותר בדיקות שיאפשרו לדעת עד כמה טיפול מתאים לחולה מסוים. התופעה של 'תרופה אחת לכולם' תלך ותדעך.
"בעתיד נראה יותר שימוש במכשירים מושתלים שקולטים אותות מהגוף באמצעות חיישנים, ומאותתים כשמשהו לא בסדר – אולי גם מספקים את הטיפול.
"התחומים שבהם נרשמים השכלולים המתקדמים ביותר הם בין היתר אורתופדיה, קרדיולוגיה ורפואת כאב. ובנוסף, כל הקשור בחידוש רקמות, טיפולים תאיים וגם שכפול תאי גזע ילך ויתקדם".
The Third Health Care Technological Innovation
ד"ר זאבי הניח האצבע על הבעיה מספר אחת של תעשיית הידע הישראלית – ניהול. אין שום סיבה, מלבד ניהול, לבטח לא טכנולוגית, שבישראל לא תצמחנה חברות גדולות גלובאליות. היכולת לקחת רעיון ולהפוך אותו למוצר מוביל או אפילו לייצר נישה טכנולוגית שתצמח קשורה אך ורק לניהול, כסף מעולם לא חסר בישראל לרעיונות טובים או לפיתוח מוצר. הבעיה עם הניהול בישראל מורכבת. ראשית מנהל טוב, כמו כנר טוב או עו"ד טוב זה לא דבר שאפשר לייצר באקדמיה. האקדמיה יכולה רק לתמוך. שנית, ניהול זה דבר של סביבה ומסורת, ישראל עדיין צעירה בנושא למרות שמתחילים לראות יותר ויותר מנהלים טובים. שלישית, קורסים לניהול בלה"ב או באוניברסיטאות בישראל, להבדיל מקןרסים דומים ארה"ב, מתואמים לניהול תיאורתי אבל לא להובלה בפועל של פרוייקט-מוצר לשוק. רביעית, למנהל הישראלים יש אגו ענק. הוא מסרב להכיר בעובדה שיש שלב שבו , למען ההצלחה המסחרית והמשקיעים, הוא צריך לפנות מקומו למנהל מקצועי ובעל נסיון.