מאמרים
חיידקים מאיי הפסחא מביאים בשורות טובות לתחום חקר ההזדקנות – חומר שהופק מהם האריך את תוחלת החיים של עכברים מבוגרים. מתי יוכלו בני אדם להיעזר בטיפול ביוטכנולוגי כזה?
מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Nature קיבל לאחרונה תשומת לב מרובה, כפי הראוי לו. זהו אחד החידושים הדרמטיים ביותר שדווחו עד היום בתחום האנטי-אייג'ינג.
עבודת המחקר מתמקדת באנזים קינאז (חלבון האחראי על ויסות התהליכים בתא) בשם TOR (לעתים הוא מופיע עם האות m בתחילתו, לציון mammalian – יונקים). משמעות ראשי התיבות TOR , על פי המסורת בענף הביוכימיה הגורסת "צריך לקרוא לזה באיזשהו שם", היא "target of rapamycin", כלומר מעידה על כך שהראפאמיצין התגלה לפני ה-TOR.
ראפאמיצין הוא מוצר טבעי שבודד תחילה מתוך חיידקים בדגימת אדמה מאיי הפסחא (וקרוי שם Rapa Nui). בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים היה החומר נושא למחקר מסיבי (לצד FK-506, חומר אחר ממשפחת המקרולידים המדכא את התגובה החיסונית). שימו לב שה- FK-506והראפאמיצין, למרות הדמיון ביניהם, עדיין שונים מאוד זה מזה באופן הפעולה – שוני שהיה קשה מאוד לגלות. לשני הרכיבים תכונות חזקות של דיכוי התגובה החיסונית – התקווה היתה בין היתר שאחד מהם יצליח להפוך למעין תרופת השתלות אוניברסאלית.
ראפאמיצין אינו בדיוק החומר המקווה, אך הוא עדיין שימושי, בייחוד בהשתלות כליה. ומאחר שה-TOR מעורב בתהליכים תאיים חשובים רבים, אפשרות הדיכוי שלו באמצעות הראפאמיצין ומולקולות סינתטיות נחקרת במסיביות בתקווה לגילוי השפעות נוספות. המעניינת מכולן (עד עתה) היא שימוש בחומר לשם טיפול בסרטן. עניין זה מדגיש את המורכבות של התחום, מאחר שאחת הבעיות בטיפול לדיכוי התגובה החיסונית היא הגברה משמעותית של הסיכון לחלות בסרטן. ההפרדה בין שתי התוצאות הללו לטיפול דרשה במשך השנים זמן ומאמץ רבים; הקישור הזה אמור לתת לכם מושג על גודל המשימה.
אך ראפאמיצין הוכיח גם תכונות מאריכות חיים באורגניזמים פשוטים, והמחקר האחרון הרחיב את ההשפעה הזו גם לעכברים. צוות החוקרים ב-NIH (המכון הלאומי האמריקאי לבריאות) נתקל בבעיות לרוב – כך, בהוספה פשוטה של הרכיב למזונם של העכברים לא היה די כדי להגיע לרמות מספקות בדם. היה גם צורך לשפר את נוסחת הרכיב כדי לייצר קפסולה שלו, שתוכל לעבור את המעי הדק, ועד שהתגברו על מכשול זה, קבוצת העכברים שהוקצתה לצורך הניסוי כבר היתה… ובכן, מבוגרת יותר מהמתוכנן.
אך החוקרים המשיכו בניסוי בכל זאת, בעכברים שגילם 600 יום, מה שמקביל לכ-60 שנים אנושיות. באופן מפתיע, הרכיב עדיין האריך את תוחלת החיים, בכ-14% בעכברות ממין נקבה וב-9% אצל הזכרים. בגילאים שבהם בקבוצת הביקורת רק כ-5% מהעברים נותרו בחיים, כ-20% מהעכברים שטופלו בחומר עדיין חיו ובעטו. מדובר בתוצאה מובהקת מאוד, במיוחד בהתחשב בהתחלה המאוחרת של המחקר. מכל מקום, נראה שזו ההתערבות מאריכת החיים הדרמטית ביותר, במחצית השנייה של החיים, שנצפתה ביונקים עד כה. (הגבלה קלורית, לדוגמא, התגלתה כחסרת ערך אם מתחילים אותה לאחר גיל של 600 ימים בעכברים, שאז לא נרשמה כל ירידה במשקל).
בימים אלה מתנהל מחקר ראפאמיצין בעכברים הנמצאים במחצית הראשונה של חייהם (החל מגיל 270 יום), והתוצאות הראשוניות נראות דומות למדי לאלה של המחקר שפורסם (גם כאן האפקט חזק יותר אצל הנקבות). כמו כן, לא נראה שגורמי המוות של העכברים השתנו: חלק ניכר מהעכברים בשתי הקבוצות נבדקו בניתוח שלאחר המוות, ולא נצפה שום ממצא משמעותי. מדובר בגילוי מפתיע, מפני שרמות הרכיב בדם הן (לפחות ממה שאני יכול לראות) גבוהות למדי. המחקר מציין כי העכברים קיבלו ראפאמיצין במינון של 60 עד 70 ננו-גרמים למיליליטר, ובבדיקה שלי, מצאתי אזכורים לרמות של 15 ננו-גרמים למיליליטר כאפקטיביות בדיכוי אצל עכברים, ומינוני החומר לדיכוי חיסוני נראים דומים.
האם בני אדם יתחילו למהר ולקחת את החומר הזה? זה לא היה מפתיע אותי, למרות שלדעתי זה רעיון גרוע כרגע. יש דברים רבים מאוד שאיננו מבינים בכל הנוגע ליחסי הגומלין בין הזדקנות, סרטן והתגובה החיסונית, ולא הייתי רוצה להיות בצד שלא ראה את הנולד. הקפיצה ישר להשלכה על בני אדם היא קפיצה גדולה כרגע, אבל זכרו – יש מעכבי mTOR רבים נוספים הנמצאים בפיתוח בימים אלה (למשל כאן). אם נוכל לסנן ולמצוא אילו דרכים הן חשובות להארכת תוחלת החיים (והאמינו לי, יש אנשים שחושבים הרבה על הנושא הזה כרגע, במיוחד לאחר המחקר האחרון), נוכל לקבל מספר הזדמנויות מעניינות מאוד.
הטור פורסם במקור בבלוג (In The Pipeline (pipeline.corante.com, ומובא כאן ברשות המחבר. תורגם על ידי אביבה משמרי.
