מאמרים
הוא איש עסקים יוצא דופן: נולד כאן, למד באנגליה, היה למדען מבריק בתחום הביוכימיה בארה"ב, יזם ביוטק שהולך ומכונן בשתי ידיו אימפריה כלכלית בהיקף מיליארדים וגם בעל ערכים שמקדיש את עצמו לקידום שלום במזרח התיכון. אבל עדנאן מג'אלי הוא פלשתיני, לא ישראלי, מה שגרם לרשויות הביטחון אצלנו למנוע את כניסתו לכאן ואולי להביא לביטולו של פרויקט ישראלי-פלשתיני-ירדני-אמריקאי עתיר השקעות ומקומות עבודה בתחום הביוטכנולוגיה.
ערב הגאלה הנוצץ נערך לפי כל כללי הטקס: שולחנות חגיגיים עמוסי כל טוב, קהל של אנשי עסקים, רופאים ורואי חשבון בעלי לב רחב וכיס עמוק, מלווים בנשותיהן הלבושות בהידור מוקפד ותכשיטים נוצצים, ונוכחותו של ראש הממשלה שהגיע במיוחד לאירוע העצימה את תחושת החגיגיות. הנואם על הבמה היה נרגש מהמעמד: הוא סיפר איך הגיע לפני 20 שנה לאמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות עם 75 דולר בכיסו, הרבה לפני שהפך לאחד המדענים והיזמים המוערכים בתעשיית מדעי החיים האמריקאית. והוא לא שכח להזכיר את הוריו שאיפשרו את כל זה, אשר ממשיכים להתגורר בעיירה קטנה בפאתי ארץ ישראל.
לרגע אפשר היה לחשוב שמדובר בכנס של המגבית היהודית, אלמלא דגלי פלסטין שתלו ברקע והעובדה שראש הממשלה הנוכח היה סלים פייאד. האירוע היה ארוחת הגאלה השנתית של ארגון ATFP – "כוח המשימה האמריקאי לפלסטין", ארגון שהוקם על ידי אמריקאים-פלסטינים ומבקש להשפיע על מדיניות המימשל האמריקאי ולקדם פיתרון שתי מדינות לשני עמים.
מג'אלי נואם בערב הגאלה - כמו המגבית היהודית
הנואם הנרגש היה ד"ר עדנאן מג'אלי, המייסד והבעלים של קבוצת החברות טרנסטק פארמה (TransTech Pharma), מהבולטות שבעולם פיתוח התרופות. הוא דיבר על הגאווה שבלהיות פלסטיני ואמריקאי, על בחירה "בדרך האמריקאית" כזו שמביאה שגשוג והצלחה, אבל מחיאות כפיים עזות ליוו אותו כשדיבר על הצורך בשלום בין ישראל לפלסטינים כתנאי לשגשוגם והצלחתם של המדע והכלכלה במזרח התיכון.
כשאני מנסה לגשש אם נוכל לערוך את הראיון בעברית, מג'אלי מבקש שנדבר אנגלית, כמעט מתנצל: "אני כבר 29 שנים חי רחוק מהאיזור. אני לא זוכר את העברית ואפילו לא כך כך את הערבית…" ערבית, עברית או אנגלית, הוא מכיר היטב את ישראל שמשני צידי הקו הירוק. הוא נולד בעיירה טובאס, בין שכם לג'נין. את חופשות הלימודים באוניברסיטה ניצל לעבודה כפועל ניקיון בחיפה. הוא מספר על זה בגאווה גלויה, כמי שיודע כמה קשה להרוויח את השקל שמפרנס אותך.
את התואר הראשון בכימיה השלים בהצטיינות באוניברסיטת ירמוק שבאירביד, ירדן, מה שאיפשר לו לקבל מילגה יוקרתית אירופאית ולצאת ללימודי תואר שני בכימיה רפואית באוניברסיטת אקסטר בבריטניה. את המאסטר הוא השלים ב-9 חודשים ובזכות מילגה נוספת על הצטיינות יתרה הוא המשיך ישירות ללימודי דוקטורט, והשלים את ה-PhD בכימיה רפואית בשנה וחצי.
בגיל 24, עם דוקטורט ביד והצעות לתעסוקה בקיימברידג', גלאזגו, דיוק והרווארד, מג'אלי העדיף דווקא אוניברסיטה פחות נוצצת כמו רוצ'סטר, שם השתלב ב-1989 בתחומי המחקר שמשכו אותו והשלים את עבודת הפוסט-דוקטורט. אבל האפשרות ליישם את המחקר בתעשיית התרופות משכה אותו הרבה יותר, וכעבור שלוש שנים הוא נקלט בחברת מרק (Merck) שם עסק בפיתוח תרופות בתחומים שונים ולאחר מכן עשה ארבע שנים בחברת פיתוח התרופות אונתוג'ן (Ontogen Corporation), מקבוצת ענקית התרופות אמג'ן (Amgen).
מג'אלי: "אנחנו יכולים לפצח את הגנום בכל נושא"
אין ספק שמג'אלי הוא מדען מבריק וממציא מחונן. מאחוריו כ-40 ניירות מדעיים שונים, ארבעה פרקים בספרי מדע וכ-1000 פטנטים ובקשות לפטנטים. אבל דומה שהצלחתו קשורה ליכולותיו בתחום העסקים לא פחות מאשר בתחום המדעי. וכך, הוא גיבש קונספט חדש ששלף אותו מאחורי שולחן העבודה כשכיר והביא אותו לחפש משקיעים לחברה חדשה. "ב-1999 פרצה מהפכת הגנום," הוא מספר, "הגישה של רבים מהמדענים היתה שזה יעזור להם לפתח תרופות מהר יותר. אבל ההשקפה שלי היתה שונה: אני חשבתי שמהפיכת הגנום תספק למדענים מידע על מחלות וגנים שונים ועל תפקידיהם אבל זה עדיין לא יעשה את העבודה של לקיחת תרופה משולחן הפיתוח אל השוק וגם לא יפחית את המחיר העצום של פיתוח תרופה חדשה. הרעיון שלי היה להפוך את תהליך המחקר וכך להגיע לקיצור הפיתוח מ-17 שנים לכשבע עד שמונה שנים, ולהפחית גם את המחיר משמעותית."
שותפות מהליגה הבכירה
כמו יזמים רבים לפניו, הסתובב עדנאן מג'אלי עם תוכנית עסקית ביד, וחיפש משקיעים להקמת חברה לפיתוח תרופות. הרבה יזמים נכשלו ונפלו בשלב הזה. מג'אלי הוא אחד מסיפורי ההצלחה. אפשר לקרוא לזה צחוק הגורל, אולי זו רוח היזמות שמשותפת לכל מי שנולד כאן, אבל המשקיע שאת ליבו הצליח למשוך היה לא אחר מרון פרלמן, יו"ר ומנכ"ל חברת ההחזקות מקאנדרוז ופורבס (MacAndrews & Forbes), מספר 64 ברשימת עשירי העולם של Forbes עם שווי אישי של 12 מיליארד דולר, ויהודי טוב, איך לא. "למזלי מצאתי אנשים שמאמינים במה שאני עושה והם משקיעים אסטגיים. רון פרלמן הוא השותף שלי היום בחברה," אומר מג'אלי.
וככה באה לעולם טרנסטק פארמה, כשפרלמן הוא בעל השליטה ומג'אלי הוא הרוח החיה. ממקום שיבתה בהיי-פויינט שבצפון קרוליינה, בינות לעצי אלון ושדות מוריקים, היא משרטטת את חזית הקדמה הרפואית העולמית. שמה של החברה משקף את הפלטפורמה הטכנולוגית שפיתחה – Translational Technology – מערכת לפיתוח תרופות המתרגמת את ויסות התפקודים של החלבונים בגוף האדם לתרופות. באמצעות הפלטפורמה הזו פיתחה החברה שורה של מולקולות קטנות, המועמדות לניסויים קליניים וטרום-קליניים. תרופות אלו עשויות לתת פתרון למחלות כמו הפרעות במערכת העצבים המרכזית, סוכרת מסוג I ומסוג II, השמנת יתר, מחלות של הלב וכלי הדם וסרטן.
מג'אלי מסביר כי הטכנולוגיה שפיתח אינה מנסה לטפל בסימפטומים של המחלה אלא בסיבות לה, כמו למשל לטפל בגן הגורם להשמנה ולא בהשמנה עצמה שהיא התוצאה מפעילותו: "המטרה של הטכנולוגיה שפיתחנו היא להפוך את המידע שאנחנו מגלים לתרופות בטוחות לשימוש ויעילות בהשפעתן והכל בשליש מהזמן ושליש מהכסף. יש לנו טכנולוגיה ואנחנו יכולים לפצח את הגנום בכל נושא ובכל מחלה ולהעביר את הידע לשם ייצור תרופה שתעמוד בכל דרישות ה-FDA בהצלחה."
על הצלחת הטכנולוגיה שהמציא מג'אלי יכולים להעיד שורת הסכמים שנחתמו בין טרנסטק לבין חברות תרופות רבות, בהן גם חברת פייזר, ענקית התרופות העולמית, שחתמה ב-2006 על הסכם עם טרנסטק לפיתוח ולמסחור מולקולות המכוונות לקולטני RAGE (ר"ת receptor for advanced glycation end-products), אשר יתמודדו עם מחלת האלצהיימר. הממשל האמריקאי העניק לאחרונה סכום של 1.96 מיליון דולרים לטרנסטק והיי-פוינט לתמיכה בהמשך המחקר והפיתוח של תרופות לסוכרת סוג 2, אלצהיימר, סרטן השד, הריאות, הלבלב והערמונית, השמנת יתר וסוכרת, דיסליפידמיה וסוכרת וגלאוקומה ראשונית פתוחת זווית.
הטכנולוגיה של טרנסטק עשויה לחסוך לחברות התרופות הרבה שנות פיתוח והרבה הרבה כסף. מכל מקום, מדובר בהסכמים לפיתוח משותף של תרופות, שכן החברה אינה מוכרת את הטכנולוגיה והידע שלה. היקף ההכנסות המצטבר שלה עד כה חצה את קו 200 מיליון הדולרים.
המיליארדים בדרך
כך למשל, בחודש יוני האחרון חתמה טרנסטק על חוזה מרשים ביותר עם ענקית התרופות האמריקאית פורסט (Forest Laboratories), שהכניס לה 50 מיליון דולרים "על החשבון", אבל צפוי להכניס לה עד 1.105 מיליארד דולרים ממכירות תרופה ראשונה מסוגה לסוכרת. התרופה שעל הכוונת, TTP399, היא אחת מסדרה של מולקולות קטנות שפותחו על ידי טרנסטק, ומשמשות להפעלה סלקטיבית של האנזים גלוקוקינז (Glucokinase) בכבד במטרה להוריד את רמת הגלוקוז בדמם של חולי סוכרת. מדובר בסדרה של תרופות מסוג GKA (ר"ת Glucokinase Activators) שפיתחה טרנסטק, שמאפשרות שליטה ברמת הגלוקוז בדם מבלי לדחוק בלבלב לייצר אינסולין ומבלי להגביר את הסיכון לירידה מסוכנת של רמת הסוכר בדם (היפוגליקמיה). מולקולת TTP399 נמצאת בחזית עם מחקרים קליניים בשלב II המתנהלים כעת.
פורסט עוסקת בשיווק ומסחור תרופות. את הפיתוח היא קונה מחברות מתמחות. אם היא מוכנה להקצות יותר ממיליארד דולר מהכנסותיה העתידיות לטובת טרנסטק, אפשר רק להניח כמה כסף היא מתכננת להרוויח מהתרופה החדשה. פורסט תשלם לטרנסטק תמלוגים על מכירות המוצר ברחבי העולם ותישא בעלויות הפיתוח והמסחור. אגב, את זכויות השיווק במזרח התיכון ובצפון אפריקה שמר מג'אלי לעצמו. "התמורה על זכויות היוצרים היתה כאן מאוד מרשימה," מספר מג'אלי, "אם כי איני יכול לחשוף את המידע, מדובר בעסקה ל-30 שנה ואנחנו גם מקבלים את הזכויות לשיווק ב-30 מדינות. ההכנסות שלנו עשויות להגיע ל-30 מיליארד דולר."
ד"ר עדנאן מג'אלי
מג'אלי מספר כי הפורטפוליו של החברה כולל היום לא פחות מ-16 תרופות שונות, שנמצאות בניסויים בשלבים מוקדמים או מתקדמים. בחלק מהתרופות מדובר כבר בניסויים בחולים, ניסויים אחרונים לפני קבלת אישור ה-FDA למכירת התרופה. לדבריו השקיעה החברה בכל התרופות האלה לאורך עשר שנות פעילותה כ-400 מיליון דולר, זאת לעומת חברות אחרות בענף שמשקיעות מיליארדי דולרים בפיתוח תרופה אחת לאורך עשרות שנים. " מה שמבדיל את טרנסטק מחברות אחרות בעולם בתחום זה, זה שבגלל המוצרים שיש לנו בקנה (pipeline) ובזכות הטכנולוגיה שלנו, יש לנו עתודת מזומנים מספיקה ואנחנו לא צריכים השקעות חיצונית נוספות," אומר מג'אלי, לקנאת לבם, אפשר להניח, של יזמים רבים בתעשיית מדעי החיים.
עם התרחבות העסקים נוספו עוד חברות לקבוצת טרנסטק, והיא כוללת כיום גם את היי-פויינט (High Point Pharmaceuticals), החולקת עם טרנסטק את תחומי הפיתוח ועוסקת בתרופות למחלות של מערכת העצבים המרכזית, סוכרת, השמנת יתר, דיסליפידמיה וגלאוקומה, וגם את פארמה-קור (PharmaCore) שמבצעת את מרבית הייצור עבור הפיתוח של שתי החברות האחיות.
תרומה משמעותית לשלום
בשלב הקריטי בחייה של יזמות טכנולוגית, שבו הטכנולוגיה מתחילה לפרוע את הקבלות שפיזרה בתחילת הדרך והעתיד נראה ורוד, עדנאן מג'אלי נותר חסר מנוחה. חלק ממה שמעסיק אותו כלל אינו נמצא בעולם מדעי החיים אלא בשאלות של זהות לאומית ומאבקיו של העם הפלסטיני לעצמאות. כמו שותפיו היהודים האמריקאים, הוא נמצא בסוף המערב אבל ליבו במזרח והוא מנסה לסייע במידת יכולתו ואולי לתרום מנסיונו.
בשנת 2004 החל מג'אלי ביוזמה להקמת שיתוף פעולה מרובע – אמריקאי-ישראלי-פלסטיני-ירדני – להקמת תעשיה של פיתוח תרופות בישראל ובגדה וייצור התרופות בירדן. באותה שנה הוא הגיע עם משלחת של שבעה אנשי עסקים אמריקאים והתקבל בכבוד מלכים. התארח בביתו של ראש הממשלה אריאל שרון, נפגש גם עם המלך עבדאללה בעמאן.
גם קרן בירד, הקרן הדו-לאומית למחקר ולפיתוח תעשייתי ישראל – ארה"ב, נכנסה לתמונה וביקשה לתמוך בפרויקט במסגרת קרן TRIDE שהיא מנהלת – קרן לשיתוף פעולה אמריקאי-ישראלי-ירדני. מספר מנכ"ל קרן בירד, ד"ר איתן יודילביץ': "בין השאר אני גם ביקרתי במפעלים של טרנסטק בצפון קרוליינה ומאוד התרשמתי ממה שראיתי, יש לו שם אופרציה מאוד מעניינת". יודלביץ' מספר כי הרעיון היה להקים פרוייקט ישראלי-אמריקאי-ירדני לפיתוח תרופות גנריות, כשהייצור יתבצע במפעלי חברת אל-נג'מה (Al Nejmah Bulk Pharmaceutical) בעמאן. באותו שלב ההתלבטות היתה מאיפה לגייס 2.5 מיליון דולר נוספים על 500 אלף הדולר שקרן טרייד היתה יכולה להציע.
ד"ר איתן יודילביץ'
"היה לזה פוטנציאל ענק," מוסיף יודלביץ', "כמו שהישראלים רוצים לתרום לארצם, כך גם הפלשתינים. ואם אנחנו היינו יודעים לתת להם את הגישה לישראל ואת היכולת לבצע, זה היה תורם תרומה משמעותית".
"אני חשבתי לפתח את תעשיית הביוטכנולוגיה ברשות הפלסטינית," אומר מג'אלי, "זה יהיה רעיון טוב אם נוכל לבנות מרכז ביוטכנולוגיה על הגבול עם מדענים ישראלים ופלסטינים. הפלסטינים לבדם לא יצליחו להקים את זה. הם יצטרכו את עזרת ישראל ואת המומחיות שהיא יכולה להציע וזה יסייע לטווח ארוך לשמור על רגיעה. ביחד, נוכל לקדם תוכנית עבודה משותפת ולהקים מרכז שיצליח בצורה בינלאומית."
איום בטחוני?
אבל אז טפחה המציאות הישראלית על פניהם של היזמים במלוא האבסורד הטמון בה: "בשנת 2005 הודיעו לי מישראל שלא אוכל יותר להיכנס לישראל בגלל שיש לי משפחה בשטחים," מספר מג'אלי ומוסיף: "אני מאוד מעריך את האנשים בישראל אבל זה מנע מאיתנו להמשיך בפרויקט". וכך, האדם שסעד על שולחנו של ראש ממשלת ישראל הפך באחת לסיכון בטחוני ואויב פוטנציאלי. ישראלים שהכירו את המאמצים הרבים שנעשו באותה תקופה לרקום את העסקה מתפוצצים מתסכול: איזה איום בטחוני מיוצג על ידי מג'אלי? ואיזה בזבוז של רצון טוב ושל נכונות להשקיע סכומים גדולים בפרויקט חיובי כל-כך.
מג'אלי מכל מקום אינו מביע זעם, רק צער. "המשפחה שלי כאן בארה"ב והילדים שלי גדלו כאן," הוא אומר, "אבל ההורים שלי חיים בטובאס וכך גם שאר המשפחה. אם אנחנו נדאג שיהיה שלום אמיתי, שני הצדדים ירצו בזה." מבחינתו של מג'אלי, הדרך לתרום להשגת היעד הזה עוברת בפעילות ב-ATFP, כוח המשימה האמריקאי לפלסטין, שמצדד בהקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל. "חשוב שנתחיל לבנות גשרים של אמון בין האנשים כך שהשנאה והקיצוניות ייעלמו," הוא אומר, "אפשר להילחם מאה שנה או אלף שנה אבל בסופו של דבר צריך לחיות ולכן חשוב להקים את הגשרים וזה גם יחליש את האנשים שמתנגדים לכך."
"אנחנו מבזבזים כל כך הרבה כסף על מלחמות ופה זו השקעה מינימלית בהשוואה לזה, אבל האימפקט יהיה עצום.". הוא מספר על ד"ר אריק רוז, יו"ר המחלקה לניתוחים בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קולומביה והרופא הראשי במרכז הרפואי קולומביה, שביחד עימו הקים את מכון הביטוכנולוגיה של צפון קרולינה, שזוכה להערכה רבה בארה"ב: "שילבנו בין דרך המחשבה הפלסטינית ודרך המחשבה היהודית והפכנו את הבלתי אפשרי לאפשרי".
באורח חייו מג'אלי מדגים את שיתוף הפעולה עליו הוא מדבר: "יש לי הרבה חברים יהודים ומשקיעים יהודים. אנחנו חוגגים את החגים של כולם. חלקנו פלסטינים וחלקנו יהודים וכולנו אמריקאים. אני מכבד את דרך החיים שלהם והם מכבדים אותי. למה זה לא יכול להיות מתורגם במזרח התיכון?"
