מאמרים
הבהלה לפיתוח חיסון נגד שפעת החזירים מעלה כמה סוגיות עקרוניות, וביניהן השאלה מדוע לא מפותח חיסון מקומי. פרופ' ברכה רגר מזכירה שיש לישראל מה לומר בתחום חיסוני הביוטק
השבוע התבשרנו כי ישראל חתמה על הסכם לרכישת חיסון נגד שפעת החזירים מסנופי פסטר אוונטיס הצרפתית, אחת מהחברות שהתחילו לפתח חיסונים נגד המחלה (לצד נובארטיס ו-GSK). אלא שמנות החיסון צפויות להגיע לארץ רק בשנה הבאה.
האם באמת כל כך קשה לפתח חיסון לשפעת החזירים? פרופ' ברכה רגר מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת בן גוריון בנגב ולשעבר המדענית הראשית של משרד הבריאות, מסבירה כי וירוס השפעת מאוד חמקני ומשתנה כל הזמן. "כיוון שהגנום שלו מחולק ל-7 חלקים, מספר הקומבינציות כמעט בלתי מוגבל, וברגע שיש גם מפגש עם חזירים או עופות, הוא גדל עוד יותר. החוקרים מחפשים כל הזמן את האלמנט או המבנה המולקולרי המשותף לכל הווריאציות של הווירוס, ועדיין לא הצליחו למצוא אותו".
האם יש טעם ששתי חברות יפתחו חיסון במקביל?
"יש טעם. ראשית, כל אחת עושה את זה בדרך שונה. וישנה גם מגבלה של יכולות הייצור של חברה אחת. מצד שני, מנכ"ל של חברה כזו צריך לחשב את הסיכון שבהשקעה בפיתוח". רגר מזכירה כי ב-1976, בתקופה של בהלת השפעת הספרדית, הנשיא פורד הכריז שיש לחסן את כל תושבי ארה"ב. החיסונים החלו בחופזה, אך לאחר שניתנו כמה מאות אלפי מנות, חלק מהמחוסנים חלו או מתו, ויוזמת החיסון הופסקה בבת אחת. "יש שטענו שהחוזה שחתם משרד הבריאות לרכישת החיסון הוא דרקוני – אבל אין ברירה. חברה מתחילה לייצר מיליוני מנות חיסון ופתאום הממשלות עלולות להפסיק לקנות".
ניסויים בלי שלבים
"כל נושא החיסונים עובר היום הערכה מחודשת", מרחיבה רגר. "החיסונים שפיתחו בשנות החמישים והשישים היו מאוד יעילים, אבל היום אף אחד לא היה מאשר אותם, כי לא עמדו בשום אמת מידה של בטיחות, וכך גם הניסויים שהובילו אליהם. הדוגמא הכי טובה היא מגיפת הפוליו שהשתוללה בסוף שנות החמישים. לאמריקאים היה כבר חיסון, אבל הם לא היו מוכנים למכור לנו כי לא הצליחו לייצר מספיק מנות. פרופ' נתן גולדבלום, חתן פרס ישראל, נסע לארה"ב, למד את הנושא, והקים פה מעבדה שייצרה את התרכיב יום ולילה. בגלל הדחיפות הרבה החומר לא עבר הרבה בדיקות, לא עשו בכלל את השלב השני והשלישי של הניסויים, אלא רק טסט אחד, שמטרתו היתה לבדוק אם הווירוס מוחלש או אלים. היו מזריקים את התרכיב לקופים, בודקים, ומשחררים את האצוות. החיסון הזה הציל מאות אלפי ילדים".
גם היום, הזמן הוא גורם מכריע בפיתוח החיסון.
"כן, אבל צריך לחשוב עד כמה זה באמת דחוף ועד כמה החיסון הזה באמת 'יציל את האומה'. יש כאן הרבה מאוד היסטריה, קונים חיסון כדי להגיד לציבור: הנה עשינו משהו. אז אמנם צריך להתמודד עם האלמנט הפסיכולוגי, אבל לפני שמוציאים את מיליוני הדולרים האלה, שיעשו הסברה לציבור. שיסבירו עד כמה חשוב לשים מסכות ולשמור על היגיינה".
את מדברת כמדענית או כאזרחית?
"גם וגם. הממשלה נקלעה למלכוד 22. אם לא תעשה כלום יגידו לה: איך לא עשיתם שום דבר. ולו היו עושים הכל בשקט ובצנעה, זה לא היה מתאים לעידן האינטרנט והתקשורת הפתוחה. כך שהתוצאה היא שהציבור שומע דברים והעיתונים עושים מזה פאניקה קולוסאלית".
להשתמש בפלטפורמות קיימות
בכובע המדענית שלה, רגר שימשה כיו"ר IVRI – Israel Vaccine Research Initiative, יוזמה לעידוד מו"פ בתחום החיסונים בארץ, שאיגדה את כל העוסקים בתחום ובתחומים משיקים. הקרן קיבלה מענק של 1.8 מיליון דולר מקרן מיידוף, אבל כאשר התפוצצה פרשת ברנרד מיידוף, אבד ההון והקרן נותרה ללא משאבים.
רגר אופטימית: "עדיין יש הרבה ידע וצריך לקדם אותו, ואם בממשלה היו נותנים חלק מהכסף שמוכנים לתת על חיסונים שעדיין לא קיימים, זה היה נותן לנושא דחיפה".
אילו פרויקטים ישראליים קיימים היו יכולים לפתח חיסון לשפעת החזירים?
"ישנה חברת BiondVax של פרופ' רות ארנון, שמפתחת חיסון אוניברסאלי לשפעת, ובפלטפורמה שלהם אפשר להשתמש לפיתוח חיסון לשפעת החזירים. אם החברה היתה מקבלת קצת יותר כסף ובמשרד הבריאות היו מנסים לזרז תהליכים רגולטוריים, אולי היתה יכולה לבוא עם תרכיב חיסוני.
"בנוסף, יש תרכיב חיסוני שפיתח פרופ' בנימין שרדני (היום המדען הראשי של משרד הבריאות) שעובד גם נגד שפעת החזירים. החומר עובד, ראיתי את התוצאות – הוא מרפא את השפעת בעכברים חולים. וזה חומר שכבר אושר לשימוש, צריך רק לאשר לו התוויה חדשה.
"גם לפרופ' ירון כהן ממכון ויצמן וגם לי יש פלטפורמות חיסוניות – שלו נגד סוכרת, שלי נגד קדחת מערב הנילוס – שיכולות להתאים לחיסון נגד שפעת החזירים. אבל אנחנו יושבים כולנו ומחפשים מאין נוכל לקבל את המימון שיקפיץ אותנו מהפאזה המחקרית לפאזה יותר ריאליסטית".
רגר מזכירה את קובה כמקרה של מדינה שהחליטה במודע לפתח תעשיית חיסונים. "אין בקובה מדענים טובים יותר מהמדענים הישראלים. זו רק שאלה של ניצול הפוטנציאל הקיים. צריך רק קצת יוזמה, להגיד: בואו נלך על זה".
