"תוצאות מדהימות, אבל יהיו חברות שלא ישרדו"

15 באפריל 2010 מאת: טל שחף  הדפסת מאמר תגובות

רותי אלון היא דמות מוכרת היטב בתעשיית מדעי החיים הישראלית. עם קרוב ל-30 שנות ניסיון בתחום, מהן 13 שנים בקרן פיטנגו כאחראית להשקעות בתחום מדעי החיים ובשנים האחרונות כמנהלת שותפה בקרן, ואחרי שורה של אקזיטים מוצלחים וגם כמי שנושאת בתפקיד יו"ר ארגון חברות מדעי החיים הישראליות (ILSI), רותי אלון מכירה ומעורבת בענף, משפיעה על התנהלותו וחרדה להצלחתו.

קרן פיטנגו היא קרן ההשקעות הגדולה בישראל, המנהלת כ-5 מיליארד שקל לפי נתוני דן אנד ברדסטריט. על רקע הישגים בינוניים של קרנות אחרות, אין ספק שהצלחתה של פיטנגו מרשימה, והמשבר הכלכלי האחרון השפיע עליה בשוליים בלבד. אמנם הקרן משקיעה בתחומים מגוונים ורק 25% מהשקעותיה מופנות לתחום מדעי החיים, אבל מבחינת השפעתה והצלחותיה היא גוברת לא פעם על קרנות מתמחות בענף.

לרותי אלון תואר ראשון בכלכלה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, תואר שני במדעי הרפואה מאוניברסיטת קולומביה ותואר מוסמך בניהול מאוניברסיטת בוסטון. כ-25 שנה עשתה בארה"ב ועבדה כאנליסטית לתחום הרפואה, בין השאר במונטגומרי (Montgomery Securities) ובקידר-פיבודי (Kidder-Peabody & Co). ב-1997 חזרה לישראל כנציגת קרן ההשקעות של ג'ונסון אנד ג'ונסון ולאחר מכן הצטרפה לפיטנגו. בשנת 2004, עם השלמת גיוס הכספים לקרן פיטנגו 4, היא מונתה לתפקיד מנהלת שותפה.

אומרים עליה שהיא ניחנה בכישרון יוצא דופן לאתר טכנולוגיות בעלות פוטנציאל כלכלי בתחומי מדעי החיים. אומרים שהיא אחת המנהלות המוכשרות ביותר בתעשיית הון הסיכון במדעי החיים. אומרים שהמשקיעים שלה מרוצים, עם אקזיטים בולטים כמו מכירת אופטונול לאלקון בסוף 2009 (180 מיליון דולר), מכירת ונטור למדטרוניק בתחילת 2009 (325 מיליון דולר), מכירת קולבר לג'ונסון אנד ג'ונסון ב-2006 (159 מיליון דולר) ובאותה שנה גם מכירת חלק מפעילות דיסק או-טק לקייפון (240 מיליון דולר) וביוקונטרול לאיי.אמ.אס (50 מיליון דולר). בשנים האחרונות הביאה גם שתי חברות להנפקה בבורסה בתל אביב – ביוליין וטופספין, ולגיוסי הון בחברת הילאור.

בכובע יו"ר ILSI היא זועקת בכל פורום אפשרי את כאביו של הענף ובעיקר את בעייתן של חברות המכשור הרפואי, עם הפער הבלתי אפשרי בין יכולותיהן המופלאות והסיכוי שלהן ליהנות משוק של 20 מיליארד דולר, לבין הצורך בהשקעות בהיקף 500 מיליון דולר בשנה, צורך שכנראה לא יבוא על פתרונו. "מטרידה המחשבה איך תוכל התעשייה בישראל לפרוח," אמרה בהזדמנות אחת ובאחרת הוסיפה: "אני שואלת את עצמי מה המחר שלי? איפה ההמשך של תעשיית הביוטק הישראלית?"

יש לה השקפות ברורות על צרכיו של הענף ועל דרך התנהלותו, השקפות שאינן תמיד אהודות על השומעים. כך למשל היא אינה שוגה בחלומות על ענקית פארמהצבטיקה ישראלית נוספת שתקום בישראל לצד טבע, היא אינה מאמינה בשווקים חלופיים לאירופה וארה"ב והיא בכלל מטילה ספק ביכולתה של חברה ישראלית להתמודד בשוק התרופות העולמי באופן עצמאי ומאמינה שהדרך הנכונה להתפתחות הענף היא אקזיטים: שיתופי פעולה ומכירה של ידע ומוצרים ישראליים לחברות הענק הבינלאומיות. קשה לחלוק עליה מקצועית, אבל הגאווה הישראלית הופכת קצת מבויישת.

כיו"ר ארגון של חברות בענף, היא טרודה במאבקים מול רגולציה בעייתית, בהיעדר בולטות מספיקה של הענף מול תעשיית ההייטק – האחות הבכירה, ובהתמודדות מתסכלת עם המחסור המשווע במקורות מימון. מצד שני, הבייבי שלה ושל ישראל מקוב הוא הכנס השנתי ILSI-BIOMED שמארח כאן אלפי מומחים ומנהלים מהעולם, והיא משדרת כל הזמן אופטימיות רבה: תעשיית הביוטק היא בסך הכל צעירה, היא אומרת, והעתיד כולו לפניה.

מהן העדפות ההשקעה של פיטנגו בתחום מדעי החיים?

20% עד 25% מהכספים של פיטנגו מיועדים לתחום מדעי החיים. כיום אנחנו מנהלים את הקרן החמישית שלנו, והשקענו כבר בלמעלה מ-25 חברות בתחום. בפיטנגו 1 ובפיטנגו 2 זה היה כמעט רק בחברות למכשור רפואי, בפיטנגו 3 היו כמה חברות ביופארמה ובפיטנגו 4 ו-5 זה מאוד מעורב. אנחנו אוהבים להשקיע בכל התחומים וגם בחברות בשלבי פיתוח שונים, ממשהו מאוד התחלתי ועד משהו מתקדם. אנחנו מסתכלים על גודל השוק ועל הצרכים ובוחנים מתי יש לנו סיכוי להגיע לבשלות שתאפשר לנו דרך לממש את ההשקעות.

אמנם הקרן משקיעה בתחומים מגוונים ורק 25% מהשקעותיה מופנות לתחום מדעי החיים, אבל מבחינת השפעתה היא גוברת על קרנות מתמחות בענף.

אתם מוצפים בפניות של חברות?

מעצם היותנו קרן גדולה שפועלת בתחום הרפואי ומפני שיש לנו הצלחות מאוד יפות אנשים פונים אלינו הרבה מאוד. אנחנו גם מעורים בתעשיה במידה רבה, כך שחברות רבות מגיעות אלינו.

האם יש עליה בהיקף ההשקעות במדעי החיים מתוך כלל ההשקעות של פיטנגו?

יש לנו אחוז מסויים שמיועד למדעי החיים אבל אם באים דברים יוצאים מהכלל במדעי החיים ולא באים דברים מצויינים בתחומים אחרים, אז נשנה את זה וגם להיפך. אנחנו לא נוקשים בעניין הזה.

האם יש גידול בהיקף ההשקעות בתחום מדעי החיים בישראל?

אפשר לראות טכנולוגיות מצויינות בישראל אך לצערי הרב יש היום מצב של חוסר במשאבים. בנושא הביופארמה הממשלה מנסה לעזור עם קרן מדעי החיים הממשלתית אבל זה לא פותר את בעיית המיכשור הרפואי.

יש הבדל עקרוני בין פיתוח תרופות לפיתוח מכשור רפואי?

יש שוני מאוד מהותי בשוק. חברות הפארמה הן יחסית רבות במספרן ומגוונות בגודלן והן יכולות ואפילו מעדיפות לקנות דברים התחלתיים ולכן אתה יכול להשקיע מספר שנים ולמצוא את עצמך משתף פעולה או מכניס משקיע אסטרטגי. במכשור הרפואי המצב יותר קשה ממה שהיה בשנים קודמות כי ה-FDA הפך להיות יותר נוקשה בהתייחסות שלו למכשור הרפואי. מספר השחקנים כאן מאוד קטן ובעצם מדובר בשוק של קונים בלבד, שוק קטן שבו החברות יכולות להרשות לעצמן לדרוש מהחברות המפתחות להגיע לשלבים הרבה יותר מאוחרים בפיתוח המוצר. פירוש הדבר הוא, שברוב המקרים נדרשות החברות המפתחות לקבל אישורים מה-FDA. חברות זרות הבאות לחפש טכנולוגיות בישראל בדרך כלל מתענינות בטכנולוגיות המורכבות יותר שמהן נדרשים אישורים קליניים מסובכים (PMA – premarket approval) שעלותם עלולה להגיע לעשרות רבות של מיליונים וזה דבר חדש בתעשייה.

איך הממשלה יכולה לסייע בעניין?

לממשלה יש נטייה לחשוב שחברות המכשור הרפואי יסתדרו בעצמן כי הנה, יש תוצאות טובות. לפי דעתי זו הסתכלות שאינה נכונה. מאחר והממשלה מתנהגת כאילו ההיסטוריה תחזור על עצמה ומתעלמת מן השינוי והדינמיקה החלים בתחום המכשור הרפואי. שינוי זה מביא להידרדרות במצבן של חברות המכשור הרפואי. כלומר, ובכך היא מסתכלת על העבר ומבלבלת בין המצב הכלכלי העולמי עם התופעה הכלכלי שתוארה לעיל, לאור העובדה שהממשלה מאמינה ששיפור בכלכלה העולמית יביא לחידוש ההשקעות במכשור הרפואי . אני מאמינה שראוי יהיה לממשלה לעודד את ההשקעות בתחום המכשור הרפואי על ידי עידוד הקמת קרנות יעודיות כפי שהיא עושה כעת בתחום הביופארמה.

איך השפיע המשבר הכלכלי על השקעותיה של פיטנגו?

בפיטנגו לא חשנו במשבר כי יש לנו כסף להשקיע. כמו כן, ממשנו השקעות על ידי מכירה ולא על ידי הנפקות בשוק המניות. מצבו של שוק המניות משפיע על כל הקרנות משום שששוק קשה אינו מאפשר הנפקות. כיןם השוק נמצא במצב טוב יותר והתקוה היא שקרנות טובות תוכלנה להרחיב את מסלולי המימוש: הנפקות בשוק הציבורי, עסקאות מיזוג ורכישה.

אקזיט מוצלח זה הנפקה או מכירה לחברה בינלאומית?

אני אישית מאמינה שלרוב החברות הצעירות בתחום הרפואי קל יותר למצוא שותף לפעילות אסטרטגית או לקנייה מאשר להנפיק מניות. העולם בנוי מחברות ענק שהמומחיות שלהן היא שיווק ומכירה בעוד שהמו"פ שלהן מאוד לא אפקטיבי, ומחברות קטנות שאין להן את הכוח הכלכלי הנדרש כדי להגיע לשוק, אלא במקרים מאוד ספציפיים.

השוק העיקרי נמצא בארה"ב, ש-60% מההוצאות על בריאות נעשות בה. בארה"ב שינו בתחילת שנות ה-80 את הנהלים במערכת הבריאות וכתוצאה מזה נוצר הצורך בקונסולידציה של חברות וביצירת סלים – שחברה לא תבוא עם מוצר אחד אלא עם מגוון מוצרים. החברות הצעירות, שמפתחות מוצר אחד, לא יכולות בדרך כלל להתחרות בארה"ב. היום, כדי להביא מוצר ייחודי לשוק צריך להוציא כ-60-80 מיליון דולר. אצלי יש כמה חברות, שזו תהיה הדרישה הכספית כדי להביא אותן לאישור ה-PMA המיוחל. במצב הזה אתה לא יכול לצפות שיהיו הרבה כאלו, זה פשוט לא הגיוני. ולכן אתה צריך לחפש קודם כל שותף, שיעזור לך במימון הניסויים הקליניים.

אבל גם התהליך של שותפות עם חברות בינלאומיות נתקל בקשיים.

כפי שהזכרנו התעשיה בישראל היא יחסית צעירה, במסגרת הזמן הנתון וכמות הכסף שהושקע עד היום הגענו לתוצאות יפות. לצערי שלא כפי שקרה בתעשיית ההייטק הישראלית, לא הגיעו לכאן קרנות הון הסיכון על מנת להשקיע בחברות הישראליות אלה במקרים בודדים וברוב המקרים בחברות המכשור הרפואי ולא בחברות הביופאמה. כמו כן, לא נפתחו בישראל מרכזי מחקר על ידי חברות הענק הרפואיות – שוב בשונה משקרה בתעשיית ההייטק. חלק מהתופעה ניתן להבין לאור העובדה שכאשר חברות הענק פתחו מרכזי מחקר במקומות שונים בעולם (בערך לפני 10 עד 20 שנה) התעשיה בישראל היתה מספרית מאוד מוגבלת. היום רואים תופעה שחברות אלו מחזירות את המחקר הביתה ולכן קשה לי להאמין שיבואו לכאן לפתוח מרכזי מחקר. לעומת זאת, קיימת נטייה "לקנות" מחר התחלתי מחברות צעירות ולכן הסיכויים לראות תופעה זו בישראל גדלים וישנם כבר מיקרים כאלה בארץ.

יחסית לזמן שהתעשייה קיימת, כעשר שנים, היא השיגה תוצאות מדהימות ואני מאוד אופטימית. יכול להיות שמספר חברות לא ימצאו את הכספים כדי לשרוד וזה מאוד עצוב אבל באופן כללי אני מאוד אופטימית. אנחנו הנחנו בעבר את היסודות ועכשיו אנחנו בונים את שורות הלבנים הראשונות. אם נצליח לעלות עוד ועוד, בכל פעם עוד שורה, אז נבנה בית ואז גם אולי יצאו מפה חברות יותר גדולות. אבל זה לוקח זמן. בעשר השנים, שאנחנו קיימים פה, עשינו עבודה מאוד יפה ולכן אני מאוד אופטימית.

מהי הצלחה של חברה בעיניך?

אם היום יש נאמר 800 חברות בענף ומחר יהיו 1000 זה לא הצלחה בעיני. הכוונה שלי שאחוז מאוד גבוה מהחברות האלה יצליחו. ושוב, צריך לזכור שזו תעשיה בת עשר שנים בענף שבו לוקח לפעמים 12 שנה ויותר לקבל אישור למוצר.

בחודשים האחרונים התחיל גל של מיזוגי חברות עם שלדים בורסאיים והנפקות מלאות בבורסה הישראלית של חברות בתחום מדעי החיים, אפילו יותר מענפים אחרים. זה עוד היבט של המחסור במימון?

גם לפני שנתיים-שלוש היה גל של הנפקות במדעי החיים. אחר כך החברות נפלו עם השוק, וכשהשוק חזר לעצמו גם הן חזרו. מה שחשוב לזכור שההנפקות האלה הן בקנה מידה יחסית קטן למרות שפה ושם היו כאלה שהנפיקו בסכומים גדולים. הנפקות אלו הן שנתנו "אויר לנשימה" לחברות להמשיך במלאכת הפיתוח והמכירות. אין לראות בהנפקות אלו כאקזיט למשקיעים אלא דרך נוספת למימון חיי החברה. אלה חברות שלא היו בשלות לצאת לשוק בארה"ב.

כשחברות שלכם מנפיקות בבורסה, זה אקזיט מבחינתכם?

אני לא רואה בזה מימוש השקעה אלא אמצעי לחברות לגייס כספים. הרי ההנפקה היא לא בערכים שהיית רוצה שיהיו הערכים שלך ביום האקזיט, לא בשלב הזה לפחות. זו דרך לגייס כספים בשביל החברה על מנת להתקדם בתהליך.

החברות הישראליות המפתחות תרופות הן חלק מתעשייה שמוכרת מוצרים במחירים גבוהים מאוד. זה מעסיק אתכם?

התפקיד שלנו כקרן זה להגיע למימוש ההשקעה בצורה הכי טובה. יש כוחות בשוק של היצע וביקוש. אני חושבת שעלויות הפיתוח מאוד גבוהות ואחוז הרווח של חברות הפארמה הולך ויורד כל הזמן כתוצאה מכך שמספר הפטנטים שמאבדים את תוקפם הולך וגדל וכתוצאה מכך התחרות הגנרית הולכת וגדלה דבר המוביל לירידת מחירים מתמשכת. צריך להבין שהיקף המו"פ המוצלח הולך ויורד. היום עולה לפתח תרופה בממוצע למעלה ממיליארד דולר. נכון שאם מולקולה "מתפקדת" בצורה טובה מתחילת הדרך, אז זה לא עולה מיליארד דולר. ישנן חברות שמגיעות לניסויים בשלבIII ונכשלות, אחרי שכבר השקיעו מאות מיליונים. בשנה האחרונה ה-FDA אישר 32 מולקלות יחודיות בלבד, מכל המו"פ של כל החברות בעולם.

מהו הרקע להקמת ארגון תעשיית מדעי החיים בישראל (ILSI)?

הארגון הוקם ב-2005 במטרה לתת לתעשייה כרטיס ביקור: מי אנחנו, מה אנחנו יודעים, מה אנחנו עושים. זהו מעין מרכז, שדואג לתעשייה בתוך ישראל וגם מחוץ. ILSI עובד עם משרדי ממשלה בישראל, שגריריות זרות בארץ, נספחים כלכליים וקשרי חוץ בחו"ל וחברות בינלאומיות המבקשות ליצור קשרים עם חברות ישראליות.

מהי מטרתו של כנס ILSI-Biomed 2010 שאתם מארגנים?

אני מנהלת את הכנס ביחד עם ישראל מקוב משנת 2008 והשנה תהיה השנה השלישית. אנחנו עובדים מאוד קשה כדי להעלות כל הזמן את רמת הכנס ולהביא לכאן אנשים בכירים בתעשייה העולמית מתוך מטרה, שהאנשים האלה יראו את היכולות שיש בישראל וכתוצאה מזה גם יבקשו ליזום פעילות בארץ.

להערכתך הכנס כבר מוכר בעולם ככנס משמעותי?

כן. זה כנס מאוד גדול שמגיעים אליו כ-6000 איש ואנחנו גם מביאים השנה כ-50 מרצים ברמה מאוד גבוהה. לכנס יש כבר את המשתתפים הקבועים שלו וזה נובע מכך שמגיעים לכאן בכירים בתעשייה והם מגיעים לראות מה קורה פה. נושאי ההרצאות הן ברומו של העולם התעשייתי-רפואי והרמה מאוד גבוהה. למעשה, זה כנס חינוכי-תעשייתי ומי שמשתתף לומד דברים חדשים.

אתם תעסקו גם בבעיות המעסיקות את התעשייה בישראל?

אנחנו לא מזמינים אנשים מחו"ל לראות שיש פה בעיות. להיפך, זה כנס שבא להראות לחו"ל את יכולותיה של התעשייה הישראלית.

יש בכנס הזדמנויות ליצירת קשרים בין חברות?

בהחלט, יש לנו מנוע של chance to meet, מפגשים של אחד על אחד, ובשנה שעברה היו יותר מ-3000 מפגשים כאלה. אלה פגישות מאוד מועילות למרות שהן בדרך כלל לא מביאות לתוצאות מיידיות אלא לתוצאות על פני מספר שנים. התוצאה של הכנס, אני מקווה, היא שאנשים שהשתתפו יחושו שהיה כדאי לבוא, ושיש בישראל רוח חדשנות ושקרוב לוודאי שהם יכולים למצוא פה דברים מעניינים וחשובים לסל המוצרים שלהם.

אילו נושאים נוספים מעסיקים את ארגון ILSI?

עבדנו הרבה עם הממשלה בנושא קרן מדעי החיים הממשלתית, אבל גם כספי המדען הם טיפה בים, לעומת כמות הכספים הנדרשת. יש הרבה דברים שנעשים מעבר לזה, לא רק במסגרת של ILSI אלא גם בשיתוף עם אחרים, חיפוש דרכים שונות להביא משקיעים, למשל בנושא המיסוי שיכול לעודד משקיעים להשקיע פה. אתה צריך, שלמשקיעים יהיה עידוד כלכלי פיננסי להשקיע. ILSI מתעסק בנושאים הקשורים ברגולציה הן בארץ והן בחו"ל בשנה האחרונה הבאנו לכאן במסגרת הכנס קבוצה גדולה של אנשי FDA ולאחר הכנס הגיעו לכאן מומחים מן הFDA לסמינר ראשון מסוגו בתחום המכשור הרפואי. בשנה זו אני נביא לכנס מומחים בתחום הרגולציה והביטוח באירופה. למרות הכל, הבעיה הגדולה של הענף היא נושא המימון. אבל לפני המימון מעסיקים אותנו דברים בסיסיים יותר…

מה למשל?

יש בעייה גדולה לקבל אישור במדינת ישראל לעשות ניסויים קליניים בבני אדם. מאוד מסובך לקבל את אישור משרד הבריאות ויש חברות שכבר התייאשו לחלוטין. העלויות כתוצאה מכך שאין אישור מאוד גבוהות כי צריך לבצע את הניסויים בחו"ל דבר המעלה את העלות ומאריך את הניסוי בצורה משמעותית. עצם העובדה שחברה לא קיימה ניסויים קליניים בישראל מקשה עליה לקבל אישורים במדינות זרות שהרי ישראל נחשבת כמדינה המעניקה שירותי בריאות נאותים, הרופא הזר מתקשה להאמין שלא נתקבל אישור בישראל כתוצאה מבירוקרטיה וחושש שישנן סיבות קליניות למיניהן. יתרה מזאת, חברות ישראליות מספרות שגם כשקיבלו אישור מן ה-FDA לבצע ניסויים בארה"ב, עדיין התעקש משרד הבריאות וסרב לתת אישור בטענה שהניסוי אינו איתי. סיטואציות מסוג זה פוגעות בתעשייה הישראלית בצורה משמעותית לעומת מתחרותיה מחוץ. קיימת גם בעייה נוספת עם ניסויים בבעלי חיים. אין כאן בתי חולים בהן ניתן לערוך ניסויים קליניים בחיות גדולות שעובדים תחת הרגולציה המתאימה, שוב מצב הפוגע בחברות. מדינה שרוצה לקדם תעשיה לא יכולה להישאר אדישה.