פריצת דרך מרשימה בדרך לדלק ירוק וידידותי לסביבה: צוות מדענים בראשותו של פרופ' הנרי דניאל מבית הספר לביו-רפואה באוניברסיטת מרכז פלורידה בארה"ב הצליח לפתח תהליך לייצור אתנול, שחומרי הגלם שלו הם חומרי פסולת מקובלים כמו קליפות תפוזים, עיתונים ואפילו בדלי סיגריות. והבשורה הטובה אף יותר: האתנול המיוצר בשיטה החדשה פולט בעת השימוש הרבה פחות גזי חממה בהשוואה לכל מקורות האנרגיה הנמצאים ביום בשימוש.
דלק קליפות התפוזים: מדענים פיתחו תהליך זול ונקי ליצירת דלק משאריות מזון
פריצת דרך מרשימה בדרך לדלק ירוק וידידותי לסביבה: צוות מדענים בראשותו של
פרופ' הנרי דניאל מבית הספר לביו-רפואה באוניברסיטת מרכז פלורידה בארה"ב
הצליח לפתח תהליך לייצור אתנול שחומרי הגלם שלו הם חומרי פסולת מקובלים
כמו קליפות תפוזים, עיתונים ואפילו בדלי סיגריות. והבשורה הטובה אף יותר:
האתנול המיוצר בשיטה החדשה פולט בעת השימוש הרבה פחות גזי חממה
בהשוואה לכל מקורות האנרגיה הנמצאים ביום בשימוש.
תוצאות המחקר פורסמו בכתב העת Plant Biotechnology Journal. להערכת
המדענים, התהליך החדש ניתן ליישום גם בחומרי הגלם הנוכחיים לייצור אתנול
שאינם מזון, כמו דוחן, קנה סוכר או קש. מחקר נוסף יידרש לפני שהשיטה תוכל
להיכנס לשימוש.
"זו יכולה להיות נקודת מפנה," אמר פרופ' דניאל, "כלי רכב יוכלו להשתמש בדלק
הזה כאמצעי להגנה על האויר והסביבה שלנו למען הדורות הבאים."
הטכנולוגיה, שפיתח דניאל בתמיכת משרד החקלאות האמריקני, משתמשת
בתערובות ("קוקטיילים") של אנזימי צמחים, כדי לפרק קליפות תפוזים וחומרי
פסולת אחרים לסוכר, שממנו מיוצר האתנול בתהליך התססה.
המקור השכיח ביותר כיום לייצור ביו-דלק הוא עמילן תירס, אבל האתנול המיוצר
ממנו פולט יותר גזי חממה מבנזין. האתנול שמיוצר בשיטת דניאל פולט פחות גזי
חממה גם בהשוואה לבנזין וגם בהשוואה להנעה בחשמל (שמקורו בתחנות כוח
מזהמות כמובן).
כמובן שחומר הגלם בשיטה החדשה מצוי בשפע, ובניגוד לביו-דלק הנוכחי, הוא
אינו בא על חשבון מזון לרעבים. להערכת פרופ' דניאל, רק בפלורידה לבדה כמות
קליפות התפוזים המושלכת כיום לאשפה יכולה להספיק לייצור יותר מ-750 מיליון
ליטר אתנול מדי שנה.
עד כה לא הצליח איש לייצר אתנול צלוליטי, שמקורו בעץ או בחלקי צמחים שאינם
אכילים. הטכנולוגיה של דניאל מבוססת על שיבוט גנים מפטריות רקבון עצים או
בקטריות ובאמצעותם הפקת האנזימים הנדרשים מעלי צמח הטבק. קוקטייל
האנזימים כולל יותר מעשרה אנזימים שונים והרכבו המדוייק מותאם לסוג
הביומאסה שאותה מעוניינים להפוך לסוכר ובסופו של דבר לאתנול.
השימוש בטבק במקום הפקת אנזימים סינתטיים מוזילה את עלויות יצור האתנול
במידה רבה. לדברי פרופ' דניאל לשימוש בטבק יתרונות נוספים כמו קצב גידול
מהיר שמפיק כ-10 טונות של ביומאסה מכל דונם, העובדה שאין מדובר בצמח
מאכל והסיכוי שגידול הטבק לייצור דלק יצמצם את השימוש בטבק לעישון.
מחקריו של פרופ' הנרי דניאל הובילו לפריצות דרך גם בתחומים אחרים. אך
לאחרונה פורסם מחקר אחר שלו, במסגרתו נמצאה דרך לפתח חיסונים צמחיים,
שעשויים להגן על בני אדם ממחלות המלריה והכולרה, שטרם נמצא להן חיסון.
בתהליך של הנדסה גנטית הוא השתמש בחסה ובטבק כדי לייצר כמות גדולה של
חלבונים הנמצאים בטפילים הגורמים למלריה, וברעלן שמפריש חיידק הכולרה.
אכילת צמחים מהונדסים גנטית אלה תביא להתחסנות טבעית של הגוף.
כיתוב: פרופ' הנרי דניאל במעבדה: מייצר אנרגיה מזבל. תצלום: ז'אק ברונד
פריצת דרך מרשימה בדרך לדלק ירוק וידידותי לסביבה: צוות מדענים בראשותו של פרופ' הנרי דניאל מבית הספר לביו-רפואה באוניברסיטת מרכז פלורידה בארה"ב הצליח לפתח תהליך לייצור אתנול, שחומרי הגלם שלו הם חומרי פסולת מקובלים כמו קליפות תפוזים, עיתונים ואפילו בדלי סיגריות. והבשורה הטובה אף יותר: האתנול המיוצר בשיטה החדשה פולט בעת השימוש הרבה פחות גזי חממה בהשוואה לכל מקורות האנרגיה הנמצאים ביום בשימוש.
פרופ' הנרי דניאל במעבדה: מייצר אנרגיה מזבל. תצלום: ז'אק ברונד
תוצאות המחקר פורסמו בכתב העת Plant Biotechnology Journal. להערכת המדענים, התהליך החדש ניתן ליישום גם בחומרי הגלם הנוכחיים לייצור אתנול שאינם מזון, כמו דוחן, קנה סוכר או קש. מחקר נוסף יידרש לפני שהשיטה תוכל להיכנס לשימוש. "זו יכולה להיות נקודת מפנה," אמר פרופ' דניאל, "כלי רכב יוכלו להשתמש בדלק הזה כאמצעי להגנה על האויר והסביבה שלנו למען הדורות הבאים."
הטכנולוגיה, שפיתח פרופ' דניאל בתמיכת משרד החקלאות האמריקני, משתמשת בתערובות ("קוקטיילים") של אנזימי צמחים, כדי לפרק קליפות תפוזים וחומרי פסולת אחרים לסוכר, שממנו מיוצר האתנול בתהליך התססה. המקור השכיח ביותר כיום לייצור ביו-דלק הוא עמילן תירס, אבל האתנול המיוצר ממנו פולט יותר גזי חממה מבנזין. האתנול שמיוצר בשיטת דניאל פולט פחות גזי חממה גם בהשוואה לבנזין וגם בהשוואה להנעה בחשמל (שמקורו בתחנות כוח מזהמות כמובן).
כמובן שחומר הגלם בשיטה החדשה מצוי בשפע, ובניגוד לביו-דלק הנוכחי, הוא אינו בא על חשבון מזון לרעבים. להערכת פרופ' דניאל, רק בפלורידה לבדה כמות קליפות התפוזים המושלכת כיום לאשפה יכולה להספיק לייצור יותר מ-750 מיליון ליטר אתנול מדי שנה. עד כה לא הצליח איש לייצר אתנול צלוליטי, שמקורו בעץ או בחלקי צמחים שאינם אכילים.
הטכנולוגיה של פרופ' דניאל מבוססת על שיבוט גנים מפטריות רקבון עצים או בקטריות ובאמצעותם הפקת האנזימים הנדרשים מעלי צמח הטבק. קוקטייל האנזימים כולל יותר מעשרה אנזימים שונים והרכבו המדוייק מותאם לסוג הביומאסה שאותה מעוניינים להפוך לסוכר ובסופו של דבר לאתנול. השימוש בטבק במקום הפקת אנזימים סינתטיים מוזילה את עלויות יצור האתנול במידה רבה. לדברי פרופ' דניאל לשימוש בטבק יתרונות נוספים כמו קצב גידול מהיר שמפיק כ-10 טונות של ביומאסה מכל דונם, העובדה שאין מדובר בצמח מאכל והסיכוי שגידול הטבק לייצור דלק יצמצם את השימוש בטבק לעישון.
מחקריו של פרופ' הנרי דניאל הובילו לפריצות דרך גם בתחומים אחרים. אך לאחרונה פורסם מחקר אחר שלו, במסגרתו נמצאה דרך לפתח חיסונים צמחיים, שעשויים להגן על בני אדם ממחלות המלריה והכולרה, שטרם נמצא להן חיסון. בתהליך של הנדסה גנטית הוא השתמש בחסה ובטבק כדי לייצר כמות גדולה של חלבונים הנמצאים בטפילים הגורמים למלריה, וברעלן שמפריש חיידק הכולרה. אכילת צמחים מהונדסים גנטית אלה תביא להתחסנות טבעית של הגוף.
מאמרים
"עד כה לא הצליח איש לייצר אתנול צלוליטי, שמקורו בעץ או בחלקי צמחים שאינם אכילים."
הגרמנים הצליחו להפיק אתנול ממקור צלולוזי (תאית) כבר לפני ששים או יותר שנים. האתגר הוא ליצר את האתנול בזול.
היה מעניין אם הכתבה הייתה מתייחסת לעלות הפקת ליטר אתנול בשיטה החדשה.
דרך אגב, אפילו בעיתון הזה התפרסמה כתבה על חברה (ישראלית) שיודעת ליצר אתנול ממקור צלולוזי, ובזול: http://www.biosearch.co.il/cleantech/1427-eran-baniel-hcl