מאמרים
מוסדות האקדמיה והמחקר חייבים כיום להיערך ולהתנהל כחברה עסקית לכל דבר ועניין, עם דגש על שיווק ופיתוח עסקי, מודלים עסקיים יצירתיים וראייה לטווח ארוך.
בבוקר אחד בחודש ספטמבר האחרון, התכנסו בעיר הציורית ליל שבצרפת נציגיהם של מוסדות אקדמיה, מכוני מחקר וחברות פארמה מכל העולם, ב- European Tech Transfer Summit שהתקיים במסגרת כנס EuroBio, ועסק בהעברת טכנולוגיות בתעשיית הביומדיקל האירופית. הדיונים באולמות השונים התנהלו במספר שפות אך נשמעו בדיוק אותו הדבר, שכן הדוברים היו מוטרדים מאותן השאלות:
- כיצד להתמודד עם הדרישה הגוברת מצד מוסדות אקדמיים לעסוק במחקר אשר יוביל לרישום מהיר של פטנט ולמכירת הטכנולוגיה, ולאו דווקא במחקר לשם המדע?
- כיצד יכולים כיום מוסדות מחקר ואקדמיה, אשר בבעלותם עשרות ומאות פטנטים, למצוא קונה למרכולתם?
השאלות הללו עולות, כיוון שהיום יותר מאי פעם, יוקרת המוסד ומצבו הפיננסי נשענים במידה רבה על עסקאות העברה טכנולוגית מוצלחות ומניבות.
לאגד מוחות ומשאבים
המושג "העברה טכנולוגית" היה עד לא מזמן נחלתם של מוסדות אקדמיה, מכוני מחקר, בתי חולים ומעבדות אשר "העבירו", במודל עסקי כזה או אחר ותמורת תמלוגים, את הפטנט של הטכנולוגיה/הפורמולציה החדשה לחברה עסקית שרכשה את זכויות הפיתוח והמסחור. ואולם כיום השתרש המושג גם בעולם העסקי, ובלא מעט חברות ישנו צוות אשר תחום עיסוקו הוא חיפוש ואיתור טכנולוגיות ברחבי העולם – לאו דווקא במוסדות מחקר ואקדמיה אלא גם בין חממות וחברות הזנק צעירות.
מספר גורמים שהצטברו לאחרונה – המצב הכלכלי הירוד, נפילת השווקים, הקפאת ההשקעות, הדרישות המחמירות בתחום הרישום והרגולציה מול רשויות ה FDA – יצרו יחדיו מצב שבו "יש סחורה אך אין קונים". מוסדות המחקר והאקדמיה מחזיקים בבעלותם פטנטים רבים, ואולם קשה כיום למצוא למי יוכלו "להעביר" אותם.
מצב השוק יצר מציאות חדשה בה מוסדות מחקר ואקדמיה צריכים לסגל לעצמם התנהלות שונה ולהתחיל להתנהג כמו חברה עסקית לכל דבר באם הם רוצים למצוא שותף לטכנולוגיה שלהם וללמוד להתמודד עם שלל גורמים מפריעים: תחרות אגרסיבית על כיסו של הלקוח (החברה הממסחרת), תקציבים מצומצמים, פוליטיקה, יכולת לייצר קשרים חובקי עולם, תרבות ארגונות שונה, נושאי תפקידים בעלי אופי שונה, וכל שאר הנושאים שאיתם מתמודדות חברות בעולם העסקי.
לאחר לא מעט שנים בתחום סיגלתי דעה, אותה חלקתי עם עמיתי בפאנל International Best Practices in Technology Transfer בו ישבתי במסגרת הכנס, וזכיתי להסכמה – המודל המועדף כיום איננו בהכרך העברה או מכירת הטכנולוגיה לחברה חיצונית, שכן יחד עמו הולכים לאיבוד מקומות עבודה, מענקי מחקר, חוקרים מוכשרים והתוצאה היא דילול ההון האנושי והמחקרי המקומי. מודל רצוי יותר הוא חבירה עם גוף מחקרי דומה לשם שיתוף פעולה אשר יאגד מוחות, משאבים, כשרונות וקשרים. אלה יקדמו את המיזם המשותף במודל מסחרי אשר עשוי להיות פורה ומניב הרבה יותר אל מול החברות הממסחרות.
זאת ועוד, אני מאמינה שיש לא מעט אנשים חכמים ומוכשרים בעולם, ולכן בשעה שבצד אחד של הכדור עובדים על פיתוח מסוים, קיימת סבירות גבוהה שבמעבדה מסוימת בצד השני של הגלובוס עובדים על מחקר דומה או זהה. לכן, במקום "לעשות הכל כפול", יש לנסות ולאתר את אותו גורם, לשלב כוחות ומשאבים ולייצר יחד סביבה מחקרית דו-לאומית פורה ותומכת. סביבה כזו, לא רק שתקדם את שני הגופים אלא גם תספק עבודה לסטודנטים ולחוקרים המקומים, תחזק את הכלכלה המקומית וגם תתרום להידוק קשרי החוץ.
שיתוף פעולה בין גופי מחקר ביוטכנולוגי יאגד משאבים, כשרונות וקשרים (אילוסטרציה)
סיבה נוספת לפיתוח שיתופי פעולה היא העובדה, שחברות הפארמה הגדולות מבקשות היום הוכחות היתכנות מוצקות ומבוססות יותר, כמו גם קניין רוחני מעוגן היטב. כבר לא מספיק לטעון לאיכות ומקוריות הטכנולוגיה. לכן, סטארט-אפים, חממות ואוניברסיטאות נדרשים להציג יותר מפטנט או מחקר בתולי – עליהם להשקיע עוד ועוד הון להבאת הקניין הרוחני לשלב שיתחיל לעניין חברות פארמה גדולות. והיות שאין להם תקציבי עתק, הם צריכים להגדיר סדר עדיפויות שיתאים בעיקר לחברות הפארמה.
איך מחלקים פטנט לשניים
באופן טבעי, מודל זה מעלה את שאלת הפטנט – כיצד ניתן להתייחס במקרה שכזה לשמירת הזכויות על הפטנט, וכיצד ניתן לחלק את הפטנט בין שני מוסדות אקדמיה ממדינות שונות? ישנן דרכים לטפל בסוגיה זו, בהינתן שהגופים השונים המעורבים בהליך שכזה מודעים למצב השווקים הבעייתי ולכן נוטים למצוא פתרונות יצירתיים.
כמו כן, ישנם שווקים, בעיקר מבין אלה המתפתחים, אשר משוועים לטכנולוגיות ולכן ישמחו לעזור ולקדם שיתופי פעולה ואף לתת מענה לכל הקשור בתחום הפטנטים.
מוסדות האקדמיה והמחקר חייבים כיום להיערך ולהתנהל כחברה עסקית לכל דבר ועניין, עם דגש על שיווק ופיתוח עסקי, מודלים עסקיים יצירתיים וראייה לטווח ארוך – אשר תקדם את המוסד, אך גם תתמוך בעתיד התעשיה המקומית והעולמית ברמת המחקר והמדע.
ולסיכום, חשוב לי לדווח במעט גאווה לאומית – בין באי הכנס הלך שמה של ישראל בתחום הביו-מדיקל. גופים רבים הביעו עניין רב בחבירה למוסדות מחקר בישראל בכדי לשקול מיזם משותף, וההערכה שהביעו למוסדות המחקר בישראל ולאנשים העומדים מאחוריהם גובלת אפילו בהערצה.
בסופו של דבר, כאשר אתה נפגש עם האנשים שמיצגים את התעשייה החשובה הזאת מכל העולם, ואתה מקשיב, משתתף ומשתף, אתה מבין שלמדע אין צבע, לאום או אג'נדה פוליטית והוא חוצה גבולות ויבשות – ובינינו, הן ככה בדיוק זה אמור להיות.
הכותבת היא מנכ"לית The T.B.N. Group, העוסקת בפיתוח עסקי בתעשית מדעי החיים ויו"רית מועדון החברים לתעשיית הביומדיקל Circle Of Life. הכותבת ייצגה את ישראל בפאנל International Best Practices in Technology Transfer שהתקיים במסגרת כנס EuroBio 2009.
כתבה מעניינת הסוקרת פתרון נכון לתחום מאוד בעייתי כיום.
ישר כח.
באמת כתבה מעניינת
הנושא הזה בעייתי מבחינה אתית מהיבט אחר. מוסדות האקדמיה הם נתמכי ציבור, וככאלה חייבים למסור את מרכולתם לציבור ללא תמורה נוספת. רישום פטנט ע"י מוסדות אקדמיים וגביית תמלוגים היא, למעשה, קבלת תמורה כפולה ולא הוגנת. לדוגמא, אם חוקרים במכון וויצמן, שמקבלים את שכרם מהקופה הציבורית, פיתחו תרופה שיכולה לעזור לאזרחים שמשלמים את משכורתם – אין שום סיבה שאותם אזרחים ישלמו בעד תמלוגי פטנט כשהם רוכשים את התרופה.
בתגובה ל2:
אי תגמול מדענים, במכון ויצמן או בכל מקום אחר, יגרום להם לעשות את מה שהם כבר עושים, עוזבים למקומות אחרים בהם כן מתגמלים. היום המדינה מקדישה כסף כדי להחזיר מדענים מחו"ל… אם היו מתגמלים כיאות 10 שנים קודם לא היה צריך להחזיר וגם הקניין הרוחני היה שייך למוסדות האקדמים.
מוסדות האקדמיה מקבלים תמיכה ממשלתית מועטת ורוב כספי המחקר מגיעים מקרנות מחו"ל. על "לתת ללא תמורה" לציבור יהיה אפשר לחשוב כאשר כל המחקר יממון ולא אחוז קטן מאוד ממנו.
לכן, הבחינה האתית של רישום פטנט וגבית תגמולים עליו לא בעייתית בכלל כי הפטנט שייך למוסד המחקר, והנושא מעוגן בחוק.
בתגובה לגילי:
אתה מערבב אסטרטגיה עם טקטיקה. נושא תיקצוב המוסדות האקדמיים על ידי המדינה הוא חשוב, אבל הוא בידי הממשלה והכנסת – זאת טקטיקה של תיקצוב ושל סדרי עדיפויות. אולם יצירת מקורות הכנסה עצמאיים שהם נוגדים את ה"אמנה החברתית" שבין מוסדות המחקר לבין הציבור – לפיו הציבור משלם ונהנה מפירות המחקר ללא תמורה נוספת – זה כבר בלב ההגדרה של מוסד אקדמי. אם כל ההכנסות ממחקר הולכות חזרה למוסד ממנו יצאו, אני מעדיף כבר שהמדענים יעבדו בחברות ולא על חשבון הציבור.
כתבה מאוד מעניינת