מאמרים
כיצד נקבע גובה החיוב על הפרת זכויות מטפחים?
פיתוחם של זני צמחים חדשים הוא הליך הדורש ידע, ממון וזמן רב, כאשר ישנם מקרים בהם תקופת הטיפוח עשויה לארוך בין עשר לחמש-עשרה שנה.
"טיפוח זני צמחים חדשים" משמעו יצירתם של זני צמחים בעלי הרכב גנטי ספציפי המבטא תכונות רצויות, באמצעות סלקציה מכוונת בין פרטים בני אותו מין או בשיטות ביוטכנולוגיות: החדרתו המלאכותית של גן או גנים לתכונה או תכונות רצויות. למשל, פירות וירקות בעלי חיי מדף ארוכים או כאילו המכילים נוגדנים ואנטיגנים לצורך חיזוק המערכת החיסונית, צמחים עמידים בפני מזיקים ווירוסים, זני פרחים בעלי צבעים עזים וחדשים ועוד.
בכדי לאפשר לענף הטיפוח להתפתח ובכדי לאפשר למגזר החקלאי בישראל לשמור על המוניטין לו זכה בעולם, נדרשת הגנה משפטית וחקיקתית חזקה; הגנה אשר תצדיק את היקף ההשקעות של המטפחים בטיפוחו של זן צמחי חדש. שכן, שלילת אפשרותו של מטפח לקבל הגנה חקיקתית במסגרתה יוכל הוא להחזיר את השקעותיו בתוספת רווח סביר, תמנע את המשך ההשקעות בענף ותצמצם מאוד את הידע הגנטי עליו מתבסס הענף.
מתוך הכרה זו החלו להתגבש במהלך המאה ה- 20 דיני זכויות מטפחים; דינים אשר במהותם הקנו זכות מטפחים (Plant Breeders' Right) לאדם אשר טיפח זן חדש של צמח, ובכך למעשה הוקנו לו זכויות קנייניות בדומה למי שהוא בעל אמצאה טכנולוגית, הווה אומר בדומה לאדם המקבל פטנט על אמצאתו.
דיני פטנטים וזכויות יוצרים
דיני זכויות המטפחים – בדומה לדיני הפטנטים – מעניקים לבעליו של הזן המוגן בלעדיות לתקופה מוגבלת (בכפוף לחריגים) במסגרתה הוא היחיד אשר רשאי לנצל את הזן או להתיר לאחרים לנצלו בתמורה לתמלוגים.
בישראל מוסדרים ההיבטים המשפטיים והחקיקתיים של ענף המטפחים, במסגרת חוק זכות מטפחים של זני צמחים, תשל"ג-1973 ותקנות זכות מטפחים, תשל"ד-1974.
איך מתמחרים עגבנייה מהונדסת?
דיני זכויות מטפחים (Breeder's Right Infringement), בדומה לדיני הפטנטים, דיני זכויות יוצרים, דיני סימני מסחר ומדגמים, הם חלק מדיני הקניין הרוחני.
ההגנה על זכות המטפחים הינה בעלת אופי קנייני, ובתור שכזאת, חוסה תחת כנפיו של סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עם זאת, הפרה של זכות מטפחים דומה לעוולה נזיקית, שתכלית הפיצוי עבורה, כמו תכלית הפיצויים לפי דיני הנזיקין, היא השבת המצב לקדמותו, קרי העמדת הניזוק במצב בו היה אלמלא ההפרה.
לפיכך, בעל הזכויות זכאי להיפרע פיצויים עבור הפסדים ממשיים שנגרמו לו ולא עבור הפסדים פוטנציאליים שעלולים היו להיגרם לו, והם מושתתים על הנזקים שנגרמו לו בפועל כתוצאה מהפרת זכויותיו הקנייניות ועל הרווחים הריאלים שהפיק המפר כתוצאה מההפרה.
חישוב הפיצויים שיש לפסוק לניזוק מכוח דיני הקניין הרוחני הוא בדרך כלל מורכב ומסובך. זאת, מפני שקיים קושי לקבוע את ערך השוק של הנכס הנפגע, את ההפרש שבין ערך השוק של הנכס אלמלא הפגיעה לבין ערכו לאחר הפגיעה, ואת הפיצוי על אובדן השימוש בנכס, ולפיכך קשה מאוד לכמת במדויק את הנזקים שנגרמו לבעל הזכויות עקב מעשה ההפרה.
כמו כן, אין בחוק זכות מטפחים, כמו בחוקים אחרים שבתחום דיני הנזיקין ובתחום דיני הקניין הרוחני, פירוט של כללים שעל-פיהם יש לחשב את שיעור הנזק; כך שחישוב הנזק מצריך בירור עובדתי מסובך ומסועף. אכן, יש מקרים שבהם ניתן לכמת את הנזק במדויק על בסיס ראיות ונתונים עובדתיים, תוך שימוש בחוות דעת של מומחים, שמאים וכיוצא באלה.
כך לדוגמא, יכול בעל הזכויות בזן להראות – על-ידי גילוי מסמכיו של יריבו – מה מספר היחידות שנמכרו מן המוצר המפר ולהכפיל את המספר ברווח שהיה מקבל עבור כל יחידה של המוצר שמכירתה נמנעה ממנו על-ידי ההפרה (סעיף 65(ד) סיפא) עם זאת, במקרים רבים עולה בידי התובע – בעל הזכויות בזן – להוכיח את ההפרה, אך לא עולה בידיו להוכיח את שיעור הנזק באופן מדויק.
זהו המצב כאשר, לדוגמא, מבוססות ראיותיו לגבי הרווחים שנמנעו ממנו בעיקר על הערכות ועל שיעורים שבקירוב. במקרים כאלה, קשה ואולי אף בלתי אפשרי, לחשב את הנזק לפי אמות מידה ברורות ובדרך אריתמטית; כאן רשאי בית-המשפט לנקוט גישה גמישה ולהיזקק לדרך של אומדן לצורך פסיקת סכום הפיצויים.
פסיקת פיצויים על דרך של חישוב אריתמטי המבוסס על נתונים מדויקים היא בוודאי רצויה, אולם גם פסיקת פיצויים על דרך של אומדן, היא דרך מקובלת בתחומים משפטיים שונים, העולה בקנה אחד עם לשון החוק וגם עם תכליתו.
שיטות חישוב שאינן חשבוניות
מטרת ההגנה על-ידי זכות מטפחים היא לקדם את התפתחות החקלאות, הטכנולוגיה והמסחר, בדרך של עידוד בני-אדם לטפח זני צמחים חדשים ולגלותם ברבים. באמצעות זכות המטפחים, מושג איזון ראוי בין האינטרסים של בעל הזן המוגן לבין האינטרסים של הציבור בהרחבת הידע, הפיתוח והקדמה.
כאן נובע תפקידו של בית-המשפט והוא לעמוד על המשמר ולוודא כי האיזון נשמר ולהגן על זכויותיו של בעל הפטנט. לשם כך, על בית-המשפט להקפיד הקפדה יתרה עם מי שמפר את זכות המטפחים ולהעניק פיצוי הולם לבעל הזן שנפגע. אם אין בידי בית המשפט להגיע לחישוב אריתמטי, יזקק לדרך של אומדן.
על בית-המשפט להתחשב במכלול הנתונים, העובדות ונסיבות העניין שבפניו, כפי שהם עולים, בין השאר, מן החומר שהונח לפניו. לעניין זה יביא בחשבון בין היתר את הגורמים הבאים:
היקף ההפרה (מצומצם או רחב);
תקופת ההפרה (משך התקופה, מתי החלה והאם נמשכה גם אחרי שנקבע כי היתה הפרה);
סוג המוצר המוגן (האם נמכר כיחידה נפרדת ועצמאית, או עם מוצרים נלווים – חומרי ריבוי, חומר מאוסף או מוצר של זן רשום);
מידת ההצלחה המסחרית שזכו לה המוצרים המפרים;
מידת ההצלחה שבה היו זוכים המוצרים המוגנים, אלמלא ההפרה;
מידת החיקוי של המוצרים המפרים;
מידת ההשפעה של הפצת המוצרים המפרים על השוק ועל מחירם של המוצרים המוגנים (ובכלל זה, המחיר שבו נמכרו המוצרים המפרים, בהשוואה למחיר שבו נמכרו המוצרים המוגנים לפני ההפרה ובתקופת ההפרה);
עוגמת הנפש והצער שנגרמו לבעל זכות המטפחים.
הסעיף הדן בפיצויי הפרה, סעיף 65, נותן בידי בית-המשפט אפשרות לשקול מספר שיקולים בנוסף לנזק הישיר שנגרם לתובע. אחד מהם הוא "היקף ההפרה" (סעיף 65(ב)(2)), והשימוש בלשון זו מצביע על גישה גמישה בחישוב דמי הנזק. אשר על כן התרגום של היקף ההפרה למונחים כספיים, אינו חייב להיעשות באופן אריתמטי דווקא.
החוק מאפשר לבית-המשפט לאמוד את הפיצויים, בין השאר, על-ידי כימות דמי תמלוגים סבירים שהמפר היה חייב בתשלומם אילו ניתן לו רישיון לנצל את זכות המטפחים בהיקף שבו נעשתה ההפרה.
מנגד, במצב דברים בו בעל זכות המטפחים כלל לא ניצל בפועל את הזן המוגן – לא בעצמו ולא באמצעות הענקת רישיונות לאחרים, יכול בית-המשפט לבצע הערכה של תמלוגים סבירים המבוססת על רישיון מרצון שהיה ניתן למפר, בהתחשב בגורמים המשפיעים על העסקה. גורמים כאלה הם למשל אופי הזן המוגן, המוצרים המופקים מן הזן המוגן, מציאת תחליפים לזן או למוצרים המופקים ממנו, שיעור התמלוגים המקובלים בענף בעבור רישיון ניצול, משך תקופת הבלעדיות הנותרת, רווחיות ממשית או צפויה, יכולת הייצור והשיווק של המפר, ועוד.
החוק גם מסמיך את בית-המשפט לחייב מפר, ש"הוזהר" על-ידי בעל הזכויות בפטנט בדבר ההפרה, בתשלום פיצויי עונשין, מלבד הפיצויים הקבועים בחוק, ובלבד שסכומם של פיצויי העונשין לא יעלה על סכומם של אותם פיצויים. לרוב, סמכות זאת היא יוצאת דופן, ונובעת מן הצורך בהגנה רחבה על הזכויות בזן הרשום ומן הצורך להרתיע את המפרים בכוח.
משמעות הדברים היא שבית-המשפט מוסמך להכפיל, על-ידי החיוב בפיצויי עונשין, את סכום הפיצויים שנפסקו עבור ההפרה. יודגש כי בית-המשפט יפעיל סמכותו לחייב את המפר בפיצויי עונשין, רק אם בעל הזכות הודיע למפר באופן מפורש ובכתב על מעשה ההפרה ודרש ממנו להפסיקו לאלתר.
עם זאת, מדובר בסעד עונשי שיש לתת אך לעתים רחוקות ועל בית-המשפט להשתמש בסמכותו בזהירות ובקפדנות, בקומץ היד ורק בנסיבות חריגות, שבהן הוכח כי המפר המשיך בפעולותיו המפרות ביודעין, תוך הסבת נזקים נוספים לבעל הזן המוגן. ראוי לציין כי יש לקבוע את שיעורם של פיצויי העונשין באופן שלא ייגרם למפר נזק כלכלי כבד יתר על המידה.
המאמר לקוח מן הספר "זכויות מטפחים ופטנטים בזני צמחים חדשים וההסדרים החקיקתיים והמוסדיים במגזר החקלאי" (הוצאת פרלשטיין-גינוסר, 2007), ומובא כאן ברשות הכותב ובקיצורים קלים.
